ה-7/10 פגע במדינת ישראל בגלל סיבות תרבותיות של תהליכי קבלת ההחלטות בכלל ובסוגיות בטחון בפרט. תרבות קשה לשנות, בפרט כאשר אנחנו חיים במציאות פוליטית מקוטבת ובעידן שבו אחריות איבדה את משמעותה. כמו שזה נראה כרגע, הסיכוי שנתקן משהו קטן, והמשמעות היא שהסיכונים שהמחדל הבא יתפוצץ גדולים.
קוראי הוותיקים יודעים שאני סבור שישראל מידרדרת דמוקרטית ושיש לכך סימנים רבים, אבל גם אם לא מסכימים על כך, וברור
מה הכוונה למדינה לא רציונלית ומדיניות לא רציונלית, והאם ישראל במלחמה ה-7/10 היא לא רציונלית (ספוילר – כן)
בסוגיות פוליטיות יש מעטים שמוכנים להשתכנע מנימוקים והגיון כיוון שאנחנו מוכווני אג'נדה ולא מוכווני ניתוח.
בכל זאת יש סיבות שכדאי לנסות לנמק
סיסמאות צבאיות לא משתנות וכדי לסיים 20 שנות מלחמה בטליבאן היה צריך שלטראמפ תיגמר הסבלנות והוא ישבור את הטאבו של הטליבאן ואת ביידן שיסיים להבקיע מול שער ריק ויואשם בגול עצמי.
מחוייבות הסלמה, הגדרת יעדים בלי רציונל, טיוח והתעלמות, תכנון Success Oriented, ולבסוף קיום של טקסים ודיבורים חסרי שחר על נצחון
ניתוח של בעיות עקרוניות בתהליך קבלת ההחלטות שפוגעות בהערכת מצב אסטרטגית בדרך לסיום מלחמות
החיים מורכבים יותר, הצבת קווים אדומים מקרינה עוצמה בטווח קצר, אבל גם מסמנת את הנקודה שבה אפשר להביך את המאיים ע"י חציית הקווים.
על אפקט הבעלות ולמה הוא יוצר קושי להסיר אבטחה זמנית.
למה סקרים בעת הנוכחית לא אומרים כלום, ואיך אפשר לעוות את התשובות ע"י מניפולציה בסקרים ובסוגיות של בטחון לאומי
