המלחמה בעיראק היתה אחרי יותר מעשור שבו ארה"ב היתה המעצמה היחידה בעולם. מה שהוביל לתפיסת העולם הפשטנית שהוציאה אותה לפועל היו שכרון כוח והיעדר נכונות להכיר במגבלות הכוח, שהובילו לאיוולת תפיסתית שלא היו לה רסנים פנימיים, שהמניע שלהם היה נקמה ולא ניתוח של אינטרסים.
אנחנו מוכווני תדמית. אנחנו לא יכולים לשקול בכובד ראש חלק ניכר מההחלטות והדיעות שלנו, לכן אחרי שאנחנו בוחרים בעמדה, נדע להצדיק אותה ולעמוד מאחוריה. יהיה לנו חשוב להראות שההחלטה נלקחה בשיקול דעת ושיש לנו הסבר טוב מדוע עשינו זאת
ידיעות שקריות מופצות מהר יותר, עמוק יותר ורחב יותר.
ידיעות שקריות של חדשות מופצות יותר מאחרות.
דעתי היא שהנורמה לפיה הגשת כתב אישום לא מאפשרת המשך כהונתו של ראש ממשלה נכונה בראייתי. ראוי לחוקק אותה, כולל המשמעויות על הרכבת ממשלה חדשה ולא הליכה לבחירות. אבל אי אפשר להחיל אותה על נתניהו, חקיקה פרסונלית אינה ראויה. את נתניהו צריך לזרוק מבלפור, אבל לא בדרך הזאת.
גם אם יחוקק החוק הוא צריך לחול על הכנסת הבאה בלבד.
אבל ביביסטים, אתם האחרונים שיכולים לבכות על שינוי כללי המשחק בצורה כזאת.
זה לא חשוב כמה שקרים ייצברו, מה שחשוב שהם ייצברו אחד אחרי השני. אחרי שאוכלים את הראשון, זה מגדיל את הסיכוי לאכול את השני, השלישי וכן הלאה, כי המחוייבות כבר גדלה. בדיוק כמו עם הכת של מריאן קיך. ככל שהיא תגדל, האמונה רק תתעצם עוד יותר.
קבלת החלטות אסטרטגיות מונעת יותר מתחושת ההפסד מאשר מסיכויים. כאשר נמנעים מעבודת מטה רצינית ותהליכי קבלת החלטות ראויים, החלופה שנראית בעלת סיכונים ומחירים נמוכים יותר היא זאת שתיבחר (לעיתים זאת החלופה הנכונה). מחירים לטווח קצר כואבים יותר, וגם מחירים וודאיים כואבים יותר מסיכונים, גם כאשר אלו עלולים להיות גבוהים יותר.
פעמים רבות אחד הקשיים בדרך להביא את המלחמה לסופה, הוא הצורך לשנות את המנגנון שמנהל את המלחמה.
כאשר המלחמה מתקרבת לסופה, או כאשר עולות קריאות שצריך להביא לסופה, מתפוגג עשן הקונצנזוס והקרבות הפוליטיים על העתיד לבוא מתחילים.
לחתום על פשרה זה קשה. בזמן מלחמה, קשה שבעתיים. בכל פעם שבאים לחתום על הסכם מגיעה הטענה שזה "הסכם של כניעה", זה היה נכון לכל ההסכמים, הטובים, הרעים והאלה שבמחלוקת. הצורך בפשרה מציף את המחלוקת בין יונים לניצים, בין בוגדים לפטריוטים.
חוק היד העומדת – חוק יסוד בדמגוגיה פוליטית
למען קידומו של דיון פורה זיכרו, כל מי שמבטיחים לכם שיש פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות, מלהטטים ביד ימינם (ולא בגלל שזה צד ימין הפוליטי, אלא בגלל שרוב האוכלוסיה כותבת בימין). תמיד תסתכלו על יד שמאל, בחיים היא לא עומדת.
