הפרדיגמה של תיקו אסטרטגי, התאפשרה כיוון שהאיום היה מוגבל. הנזק מרקטות לא עלה על יכולתה של ישראל לצמוח כלכלית.
ישראל חייבת לחזור לשולחן התכנון ולחשוב על המשמעויות לקראת העשור הקרוב. זה מהלך לאומי שמחייב את ממשלת ישראל לעסוק בו.
ישראל נמצאת בנקודה הכי גרועה אסטרטגית למהלך הסיפוח ביחס ל-15 השנים האחרונות. איני סבור שזה ישפיע על הדיון הפוליטי, כיוון שזה לא מתקיים ממילא (מישהו יודע מה התכנית?). הסיפור שזאת הזדמנות היסטורית הוא אשלייה.
מלחמת המפרץ מציפה 2 בעיות גדולות בסיום מלחמות – המעבר בין סיום המבצע הצבאי לשלום שאחרי והיעדר תמונת הכניעה כפי שהיתה על המיזורי.
בישראל אין הערכת מצב אסטרטגית ראויה, כיוון שהכל נחלק לימין VS שמאל, גם כשאינו כזה. הנסיגה מלבנון אינה עניין של ימין או שמאל, ישראל מעולם לא התכוונה לספח את השטח. "שמאלנים" רבים האמינו בלב שלם שחייבים להישאר ברצועת הבטחון ואסור לסגת.
זה לא שאני סבור שניתן לתקן את זה בקלות, אבל אם יש לקח שכדאי לקחת מהנסיגה מלבנון הוא שויכוח פוליטי גם על סוגיות רגישות, צריך להישאר מתוך אמונה ששני הצדדים רוצים במצב עתידי טוב יותר ולא שבכוונת אחד מהם להרוס את המדינה.
איני יודע כמה קשות יהיו השפעותיו של המשבר הכלכלי. אני מזהה שצה"ל עוד לא התחיל להפנים שתר"ש החלומות של הרמטכ"ל לא יכול לצאת את הפועל, ושהוא צפוי לקיצוץ תקציבי משמעותי. אבל בלי קשר לזה, מדינת ישראל צריכה לשדרג את יכולתה להעריך את סיכויי "הנצחון" במלחמות אותן היא יוזמת, ולראות אותם באור יותר מפוקח ופחות דמגוגי. צה"ל חייב לעבור שדרוג בהבנתו שמלחמות אינן הזדמנות להוציא הכי הרבה כסף שאפשר, בפרק הזמן הכי קצר שאפשר, מבלי שיש תפוקה בקצה.
להבנתי, הרוסים לא מתכוונים להחליף את אסאד וגם לא יכולים לעשות זאת, והאיראנים לא בדרך החוצה מסוריה למרות הדיבורים החוזרים ונשנים
אחרי שלב הבלימה הראשונה של מגיפת הקורונה אנחנו צפויים לראות את המשך הניסיונות האיראניים לאתגר במפרץ ולהתבסס בסוריה, עיראק והסביבה. איני יודע אם הקורונה תיעלם בקיץ (המדענים לא מוצאים סיבה שזה מה שצפוי), מה שבטוח שהאיראנים לא ייעלמו בקיץ הקרוב.
אני חלוק על אלו הסבורים שזה מותה של הגלובליזציה, ההתפרצות אמנם הביאה לכך שכל מדינה התכנסה לעצמה, אבל שיתוף פעולה עולמי הכרחי דווקא בשעת המשבר, הן כדי לאפשר חזרה מוקדמת ככל הניתן "לשגרה" חדשה, והן כיוון שצמיחה כלכלית מחודשת יכולה להתבסס רק על בסיס גלובלי, והמשבר הכלכלי כל כך חריף, שהצורך גדל שבעתיים.
המלחמה בעיראק היתה אחרי יותר מעשור שבו ארה"ב היתה המעצמה היחידה בעולם. מה שהוביל לתפיסת העולם הפשטנית שהוציאה אותה לפועל היו שכרון כוח והיעדר נכונות להכיר במגבלות הכוח, שהובילו לאיוולת תפיסתית שלא היו לה רסנים פנימיים, שהמניע שלהם היה נקמה ולא ניתוח של אינטרסים.
