הערכתי שטראמפ מעוניין במו"מ והסכם חדש, חיסול סולימאני אינו עולה בקנה אחד עם זה, מה גם שיש ספק רב בדבר אמינות הדיווח של הממשל על כך שהחיסול היה סיכול למניעת פיגוע קונקרטי. רצף פעולות בעלות הגיון, אבל ללא יעד אסטרטגי בר השגה הוביל את ארה"ב לכשלון בויטנאם.
השורה התחתונה היא שאסור לשחק את משחק הכאילו הזה. לא ניתן למנוע התחמשות של אויבים, אפשר להגביל ולדחות במידה מסויימת אבל אסור לחשוב שניתן למנוע.
ישראל צריכה להיערך לכך שבמלחמה עתידית עם חיזבאללה יהיו ברשותו רקטות מדוייקות. התקיפה האיראנית של אתרי הנפט בסעודיה מוכיחה שצריך להיערך גם לאיום של טילי שיוט. בעוד עשור בלבנון ובסוריה (וגם בעזה) יהיו האיומים האלו בשפע. נקווה שסיכום העשור לא יהיה שהיינו צריכים למנוע את זה, אלא שנערכנו נכון.
התקיפה אתמול לא מסמנת תפנית דרמטית, היא באה אחרי שלוש שנות מדיניות עקבית של טראמפ. התקווה בישראל שזאת תפנית היא הקבוע השני במשוואה.
כדאי שבישראל ניגמל מהכמיהה לכך שטראמפ יתהפך, למרבה הצער, כרגע נראה שניהול המשבר עם צפון קוריאה משקף אותה טוב, ומכאן כדאי להשליך ממנו על איראן. ישראל צריכה להיערך להמשך הירידה בהשפעה האמריקאית באזור. מדינות האזור עושות רושם שהתחילו להיערך. זה עלול להביא לירידה בחשיבות היחסים בין ישראל למדינות הסוניות, שהעימות מול איראן היה הגורם העיקרי שקירב אותם.
לכבוד שבת קיבלנו שלל כותרות מטעמו של שר הבטחון החדש נפתלי בנט על הוצאת האיראנים מסוריה. ללא ארה"ב יש 4 חלופות לזה:
אופציה צבאית – השמדה רציפה וחוזרת של כל איראני בסוריה באשר הוא.
כפייה – גביית מחיר שיביא להתקפלות.
כפיה על הרוסים להוציא בכוחם את האיראנים מסוריה ופירוק הברית הרוסית – איראנית.
כפייה על אסאד להוציא את האיראנים מסוריה.
כל האפשרויות אינן ריאליות.
בלי קשר שר בטחון שמקדם מדיניות שונה ממדיניות הקבינט צריך להיות מפוטר באותה דקה.
הדמיון בין בית הקלפים לתקיפה בשבוע שעבר גדול. האיראנים ירו רקטות אנחנו תקפנו בתגובה מטרות איראניות ומטרות הגנ"א סוריות.
לאור המצב הפוליטי בישראל התקיפה קיבלה חשיפה קטנה למדי, והעיסוק התקשורתי היה נמוך.
התגובות הרשמיות היו דומות למדי, עם קצת פחות פומופזיות.
בתחום הפרשנות כבר יש הרבה יותר ספקות על תכלית המלחמה של ישראל באיראן ועל הסיכוי להוציא את האיראנים מסוריה. גם השת"פ עם רוסיה כבר לא מובלט, לעומת הפעם הקודמת.
במקום להעריך מה יקרה למרות שלא ניתן לדעת יש כמה דברים שאפשר לומר:
הסוגיה המשפטית, המנוח, בלבולי הרתעה, ביטול יום העבודה בת"א, וכיפת ברזל
אתמול פורסמו במקביל שתי ידיעות קטנות באתר שנקרא AVIA.PRO.
שתיהן נועדו לדיאלוג אסטרטגי של מוסקבה עם ישראל. שתיהן איום מרומז.
פוטין לא הופך להיות השליט של המזרח התיכון, איראן לא משמידה אותנו עוד מעט וצרחות ההיסטריה על התקיפה של בסעודיה
הטענה שלנתניהו יש אחריות על יציאת טראמפ שגויה, לישראל לא היתה השפעה על זה. לעומת זאת, על המדיניות של ישראל בזירה הצפונית ומול איראן בעשור האחרון יש לנתניהו אחריות, זה לא אומר שהדברים היו בשליטתו וגם לא על מידת ההשפעה שהיתה לנו על ההתרחשויות.
סקר מעניין של פיו (PEW) על האופן בו תופסים המחנות הפוליטיים את הצד השני. בישראל אין סקרים באיכות כזאת, וגם
