הסדר העולמי החדש – משברונה
אנחנו בפתחו של סדר עולמי חדש שבו לארה"ב יהיה תפקיד משמעותי, כיוון שהיא תהיה מעצמה, אבל קטן משמעותית מזה שהכרנו עד היום. מי שלא הוביל בזמן המשבר, יהיה שותף פחות משמעותי ביום שאחריו.
אנחנו בפתחו של סדר עולמי חדש שבו לארה"ב יהיה תפקיד משמעותי, כיוון שהיא תהיה מעצמה, אבל קטן משמעותית מזה שהכרנו עד היום. מי שלא הוביל בזמן המשבר, יהיה שותף פחות משמעותי ביום שאחריו.
ישראל צריכה להיערך להתפרצות קורונה ברצועה, כיוון יהיה צורך בסיוע לוגיסטי מורכב, האחריות תיפול על כתפיה.
יחד עם זאת משבר כזה יכול להיות גם הזמנות לעיצוב אסטרטגי של הרצועה.
11 אנקדוטות על המלחמה –
ה-CIA והחלפת משטרים; התכנית שלא קיימת היא תכנית טובה יותר; תקרית טונקין – מיסקלקולציה והשפעות לא מתוכננות; השפעת תזמון פוליטי על החלטות ותוצאות לא ניתנות לתכנון; דינמיקת הסלמה והשקעה שקועה; ספירת גופות; קשה לסגת מהחלטה רעה שנלקחה; חשיבות הערכת מצב אסטרטגית; "פעם אחת ולתמיד"; לפרסם לציבור על "בגידה" של יריב פוליטי?; מחאות פוליטיות לא אהובות ע"י כל שלטון; פשעי מלחמה
בסוגיה האיראנית לטראמפ (וגם לנשיא דמוקרטי אם ייבחר כזה) אין כוונה לצאת למלחמה. ארה"ב בדלנית יותר ומוכנה פחות ללכת למלחמה.
לכל אלו שמציעים להיכנס לסדר את עזה זה מראה שוב כמה קל להיכנס וכמה קשה לצאת אח"כ. אחת הסיבות שארה"ב התקשתה לעזוב היתה החשש ממתקפת טרור מחודשת אחרי העזיבה. הרי מה יכול להיות גרוע יותר מנסיגה במלחמה שלאחריה תגיע פעולה שבגללה יצאת למלחמה.
סבב ההסלמה האחרון מלמד ששינוי מדיני שלא מטפל בבעיות אסטרטגיות מוקדם וללא מדיניות ברורה, מוצא את עצמו במציאות אסטרטגית מורכבת יותר בו לפרוקסי האיראני ברצועה יש מעמד חשוב, גם בעינינו וגם עבור חמאס.
חוסר הטיפול בבעיות הביא לכך שאנחנו מקבלים את איראן אפילו ברצועת עזה, כולל פרויקט דיוק הטילים שלה, תוך שחופש הפעולה שלנו מוגבל מאוד.
האסטרטגיה של ישראל הגיעה במבוי סתום מזה שנתיים, גם בגלל שהבעיה מסובכת ואין לה פתרונות פשוטים. אבל גם בגלל שמדיניות ממשלת ישראל כשלה ביצירת חלופות וחופש פעולה, ולמעשה עושה ההיפך, מרחיבה את מרחב התמרון של חמאס.
ברכות לג'יהאד
יד שמאל (הימנית) מנסה להגיע להסדרה ובודאי לא להסלים את הגזרה בשבוע לפני הבחירות, אז יד ימין (הימינה) עושה שרירים על פארש.
בדרך הפקנו סרטון "הקרב על הגופה"
מדיניות ישראל מניחה שניתן יהיה להגיע עם חמאס להסדרה שתוכל להיות יציבה לשנים. ההנחה הזאת עומדת למבחן המציאות מזה שנתיים. בכל פעם שמתקרבים להסדרה כזאת, חמאס מגדיל את החיכוך ומפעיל כוח כדי להשיג הישגים נוספים ולסחוט את ישראל, לאור המצב הפוליטי המורכב כאן, להישגים נוספים. לדעתי, זה מטיל בספק את ההנחה הישראלית שחמאס באמת מעוניין בהסדרה. אולי חמאס מעוניין רק בכמעט הסדרה יציבה?
לקח מספר 2 – גישת "הענשה: מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח", לא עובדת בטווח הארוך.
לקח מספר 3 – כאשר הרוסים מגיעים לאזור הם עושים זאת לטובת האינטרסים של מוסקבה.
לתחושתי, הדגשים והכותרות בהערכת אמ"ן כוונו כדי לקלוע לתפיסתם של הקברניטים, בדיוק כמו שתיאר בספרו רוברט ג'רוויס "Why Intelligence Fails". צריך לקחת אותם בפרופורציה ולקחת אותם כבסיס לדיון מעמיק בתפיסת בטחון לאומית.