לאור מאמרו של נתניהו החלטתי לבחון את 7 ההחלטות של נתניהו בסוגיה האיראנית במבחן התוצאה.
היציאה מההסכם צמצמה את יכולת התמרון האסטרטגית למניעת פצצה ע"י השפעה על כוונותיה של איראן, לאור ההתקדמות הגרעינית והשיפור במצבה האסטרטגי של איראן. אם עד 2012 היה ניתן לצייר קו קוהרנטי שעומד מאחורי המדיניות של ישראל, ההחלטות הקובעות מאז אינן כאלה.
מלחמת האזרחים באתיופיה – המהירות שבה זוכה פרס נובל לשלום חולל פישעי מלחמה.
האם הפסקת האש תישמר? האם המדינה והאזור יעוצבו מחדש?
לרגל 100 שנים למפלגה הסינית, יש לסין קשיים ובעיות גדולות ממה שנראה בתחרות עם ארה"ב. אמנם לדעתי זאת לא תהיה מלחמה קרה, אבל ישראל צריכה להחליט על מדיניות ארוכת טווח, בצד של החזית הדמוקרטית.
אם רוצים דיון שיטחי על הרתעה, אז מבצע שומר החומות נכשל. במקום זה עדיף לנתח אינטרסים ומדיניות. השאלה לפיתחה של ממשלת בנט היא מה המדיניות שלה בסוגיה הפלסטינית, כי תפוח האדמה הלוהט שעבר אליה מחייב אותה לדון האם היא מעדיפה את המשך חיזוק החמאס ואז למצוא את הדרך להעביר אליו כסף כדי לשמור על השקט.
הדיון בשאלה האם חמאס מורתע ולכמה זמן לא תורם להבנת המצב ולקבלת החלטות.
חמאס קידמה יעדים ארוכי טווח, במחיר נסבל מבחינתה.
השאלה מתי תתחדש האש לא קשורה למחיר שחמאס שילם, היא קשורה לניתוח רציונלי של מאזן האינטרסים. השאלה היא האם ישראל תהיה שותפה לדיון או שהיא תהיה הצד השלישי שעל גבו מקדמים את האינטרס.
בשורה התחתונה, ישראל בזבזה את העשור החולף במהלכים קצרי טווח ונכנסת לעשור הבא כאשר כל הבעיות האסטרטגיות שהיו על אש נמוכה מבעבעות מתחת לפני השטח
המטרה של מדיניות היא ליצור את המציאות האסטרטגית הטובה ביותר האפשרית, ולא עצם ההשתתפות במשחק. ישראל חזרה על אותן טעויות בשלושת הצמתים שהיו לפניה בסוגיה האיראנית. הגיעה העת להכיר במציאות ולהתחיל לתכנן מדיניות חדשה שצופה פני סוף העשור הנוכחי, כי אתגר הגרעין האיראני לא עומד להיעלם.
העימות עם פוטין אינו קרב הכרעה אלא סדרת עימותים קטנים, שבה לא מנצחים בכולם, אבל חשוב להפסיק להפסיד ברובם. השאלה היא האם חיפוש נקודת האיזון יכולה לספק תוצאה רצויה, בהינתן שהתחרות המרכזית של ארה"ב בראי ביידן, זאת סין.
הניסיון של ביידן לחזור להסכם עם איראן מהווה הזדמנות לפתיחת דלתות בארה"ב בסוגיות אסטרטגיות בעלות חשיבות עליונה לבטחון הלאומי של ישראל לשנים קדימה. עימות ישיר ומלא עם ביידן על מדיניות שאין לנו יכולת השפעה עליה, זה שימוש בגפרורים בניסיון לחמם את הבית בחורף.
ההקשר הכללי, והמורכבויות של פוטין לאור המתיחות על סף מלחמה בין רוסיה לאוקראינה
