מלחמת 7 באוקטובר

כניעה, עסקה מופקרת, איום קיומי זאת טרמינולוגיה קיצונית ושגויה בנוגע למלחמה, שנועדה למנוע דיון רציני על מטרותיה, מחיריה והחלופות האמיתיות שעומדות בפני ישראל

תגובה נקודתית למתקפה האיראנית; פלישה מוגבלת לרפיח; הכשלת עסקת חטופים; הימנעות ממינוף ההגנה בליל הטילים האיראני והמשך עימות עם ארה"ב; הגעה לשלב ג' בלי תכנית

המלחמה בעזה לא תרפא את הטראומה של ה-7/10, כמו שמלחמת שלום הגליל לא ריפאה את טראומת יום הכיפורים. היא יצרה טראומה אחרת.

האם ניתן להשוות?

תפיסת הבטחון של ישראל כבר לא מתאימה יותר מ-30 שנה, אבל המכה שספגנו ב-7/10 הביאה אותנו לפעול הפוך מכל העקרונות שנותרו בתוקף

המציאות אליה נקלעה ישראל מחייבת הערכת מצב והתמודדות עם לפחות שישה אתגרים אסטרטגיים, שלא ניתנים ל"פתרון"

פרדוקס הבטחון של מלחמת 'חרבות ברזל' הוא שכל עוד המלחמה תימשך תחושות חוסר הבטחון של האזרחים ימשיכו להיות ברמה גבוהה של "איום קיומי", מה שיקשה להביא את המלחמה לסיום. רק בסיום המלחמה אפשר יהיה להחזיר את תחושות הבטחון

הויכוח על רפיח ועסקת החטופים, מסתיר את הדיון האמיתי על מה המלחמה הזאת: עתיד מפעל ההתנחלויות למול מגמת הסדר עם פלסטינים, או חוסר הרצון להחליט

הכרזת מלחמה וגיוס מילואים; הימנעות מתקיפה בצפון; פינוי ישובים; פלישה קרקעית; רק לצפון הרצועה; עסקת חטופים; פיצוץ וחידוש המלחמה; פלישה לחאן יונס; התעלמות מהסוגיה ההומניטרית; לחימה מוגבלת בצפון; עימות עם ארה"ב;
היעדר החלטה: על המשך הפעולה בינואר; מי ישלוט ברצועה; בין השמדת חמאס לחטופים;
סירוב לתהליך מדיני

4 הערכות שגויות (לצד הרבה נכונות): שחשוב לקצר את משך המלחמה; שממשל ביידן יתן לישראל חבל קצר ממה שניתן; יחס החברה לחטופים; קושי בפלישה לחאן יונס