מושגים בבטחון ומלחמה

מערכת היחסים החמה עם חמאס מנפקת הבטחות שאנחנו נקבע את פתיחת העימות ומנגד נהי על כך שחמאס הוא שמכתיב את האירועים. אבל האם זה באמת חשוב?

הכרעה באמצעות הפצצה מהאוויר – גרמניה של מלה"ע ה-2. תכנית הנצחון האווירי המסודרת הראשונה ומדוע גרמניה לא נכנעה

הגיע העת לבחון מקרים מפורסמים שנקשרים לאכיפה ע"י כוח אווירי.
אפרט על 3 מלחמות יפן בסוף מלה"ע, וייטנאם ומלחמת המפרץ + מסקנות

האם ניתן להשיג נצחון ע"י הפצצה אווירית –
פרוט תיאורטי על 4 האסטרטגיות האפשריות לאכיפה מהאוויר: ענישה; איום בהסלמה; שלילת יכולת צבאית; עריפה

4 סיבות מרכזיות לדעתי הם הסיבה לכך שהאסטרטגיה הצבאית של ישראל היא "הפצץ וקווה לסיום" –
היעדר שאיפות טריטוריאליות; עלות/תועלת פוליטית; עלות/תועלת צבאית; עוצמתו של חיל האוויר.

במלחמות ישראל בעזה, ישראל הפציצה מהאוויר וירתה מהקרקע כמות עצומה של חימוש, עם הישגים מבצעיים דלים, ובכל פעם רק חיכתה שייגמר. כל פעם זה נגמר בורסיה קצת אחרת

ראשית שנות ה-2000 עד מלחמת לבנון השניה התאפיינו בכך שמהפכת החמ"מ הושלמה ויושמה ע"י ארה"ב במלחמה לשחרור עיראק, לשדה הקרב החדש של צה"ל היא לא התאימה. במקביל האינתיפאדה השניה ומשבר כלכלי שהובילו לקיצוצים בתקציב הביאו לכך שבמלחמת לבנון השניה צה"ל רק רצה להפציץ עד הפסקת האש. זה היה ארוך מהמצופה וחזבאללה כבר לא היה זה שפוגע רק בישובי הצפון בזמן שישראל ממשיכה כרגיל.

שנות ה-90 היו השלב השני של התפתחות אסטרטגיית "הפצץ וקווה לסיום". היה זה העשור הראשון ללא מלחמות של ישראל.
שני מבצעים קטנים מול חזבאללה ביטאו תפיסה חדשה של מבצעי תגמול: הפצצות מהאוויר עד להגעתה של הפסקת אש סבירה, מלוות ברתיעה וחוסר תוחלת בהפעלת כוח יבשתי.

התפתחותה של האסטרטגיה הצבאית "הפצץ וקווה לסיום" – פרק א'
סדרת פוסטים על הסיבות בגללן בישראל יש הימנעות מהפעלת צבא היבשה, והאסטרטגיה הצבאית שלה בעימותים הצבאיים ב-25 השנים האחרונות היא הפצצה של חיל האוויר בפתיחת המבצעים, והמתנה לסיום.

מושג ההכרעה בתפיסת הבטחון התבטא בפיתוח יכולת מחץ צבאית שמאפשרת את הסרת האיום הצבאי במהירות ולא כפיית רצונה המדיני של ישראל על האויבים.
השינוי בסביבה האסטרטגית של ישראל, הן במאפייני האיום והן באויבים, הביא לכך שלא ניתן להסיר את האיום הצבאי במהירות ולכן מחייב שינוי של מערכת המושגים, שמטרתה כיול ציפיות במשולש ממשלה-צבא-אזרחים ושיפור ביכולת החשיבה האסטרטגית.