בטחון לאומי

לצערי, אני מזהה ציפוף שורות כדי לדחות את הספר בכלל, ובעיני זה מצער. ניחא מיד אחרי המלחמה, צריך להתארגן מחדש ולא ללקק פצעים, אבל 48 שנים לאחור, אפשר לפשפש קצת בפצעים

פוסט ארוך על הלקחים שניתן ללמוד מהספר המצויין של אורי בר יוסף על חיל האוויר במלחמת יום כיפור.

ניתוח ביקורתי לדבריו של אלוף במיל' בריק בפודקאסט גיקונומי. היעדר תפיסת בטחון, קונספציה של הפצצה אווירית וחוסר מוכנות לעימות גדול.
לישראל יש אתגר בטחוני מורכב, שכדאי שהממשלה החדשה תתחיל לעסוק בו ברצינות אחרי הזנחה פושעת של שנים, אבל לא ניתן לעשות זאת ע"י פירוק הצבא והרכבתו מחדש.

אם רוצים דיון שיטחי על הרתעה, אז מבצע שומר החומות נכשל. במקום זה עדיף לנתח אינטרסים ומדיניות. השאלה לפיתחה של ממשלת בנט היא מה המדיניות שלה בסוגיה הפלסטינית, כי תפוח האדמה הלוהט שעבר אליה מחייב אותה לדון האם היא מעדיפה את המשך חיזוק החמאס ואז למצוא את הדרך להעביר אליו כסף כדי לשמור על השקט.

חמש סוגיות לאומיות שעולות ביום שאחרי "שומר החומות". חיוני לעסוק בתמהיל הגנה-כוח אווירי-תמרון-עורף על חשבון המב"מ ואיום התקיפה באיראן.

על האינטרס של חמאס, הזירה הפנימית, ההערכה, האינטרס של ישראל, האסטרטגיות הצבאיות, יוזמה והרתעה

בשורה התחתונה, ישראל בזבזה את העשור החולף במהלכים קצרי טווח ונכנסת לעשור הבא כאשר כל הבעיות האסטרטגיות שהיו על אש נמוכה מבעבעות מתחת לפני השטח

במקום לעסוק בשיפור הדיון באסטרטגיה ובטחון בוחר האלוף בריק לעסוק ברשימת האשמות שמרביתן פשוט רחוקות מהמציאות. דיון על מערך טילים חשוב ונדרש. לא ככה עושים אותו

"אני לא טוען ששלטתי באירועים, אבל אני מודה בגלוי שהאירועים שלטו בי" (לינקולן).
המחשבה שתר"ש תנופה יתממש למרות הקורונה והכיאוס הפוליטי היו הכחשת מציאות. השאלה מי יהיה הרמטכ"ל שיקצץ בצה"ל כשיעבור תקציב.

הדברים החדשים ששטייניץ אומר זה שהוא מבין שלא יהיה פירוק של איראן כמו בלוב. אבל מנגד הוא לא מצליח לצבוע מה ישראל באמת רוצה מלבד האמירה שאנחנו רוצים הסכם יותר טוב. יתכן שהניסיון לשכנע את ארה"ב להניח על השולחן אופצית תקיפה הוא ענף להיאחז בו. שני הצדדים יצאו משוכנעים בצדקתם.