בטחון לאומי

דיונים כאלו הם הכרחיים כדי שצה"ל יתפתח.
השאלה מה מקומו של צבא היבשה בתפיסת הבטחון של מדינת ישראל הכרחית. זוהי שאלה שממשלת ישראל אמורה להכריע בה ולא להותיר אותה רק לצבא.

"ראשי המטות המאוחדים והזרועות, אינם יכולים לקבוע את הצורך הלאומי באמצעים צבאיים – פשוט מפני שלא קיים צורך צבאי 'טהור',

אפשר להתייחס לכל סבב מול חמאס כאילו אין שום דבר אחר שחשוב, וחייבים "לנצח" בכל מחיר. אבל, קיומה של ישראל מובטח בטווח הנראה לעין, ומדינה חייבת לבחון את המציאות בעיניים של יעדים ומחירים.

ירדן הודיעה לישראל שהיא לא תאריך את הנספח להסכם השלום, שבו ישראל חוכרת מירדן שטחים. המשמעות היא שבמידה ולא יהיה

׳נכבוש את הרצועה׳; ׳נפיל את שלטון חמאס׳; ׳נחזור את לבנון 20 שנה אחרונה׳; ׳נכה בהם בכל הכוח׳; ׳אם בשדרות לא יהיה שקט, בעזה לא ישנו בלילה׳; ….. פחד והרתעה חשובים, הם משפיעים על הערכת המצב של יריבים, האם כדאי להם לפעול נגד ישראל, אבל בישראל הם חזות הכל.

החלק הנוכחי עוסק בשנים שבין מלחמת קדש למלחמת יום כיפור (זה לא ניתוח היסטורי מקיף, ונועד להדגים טענות ולגרות את

נדמה לי שאין מילה שגורה יותר מ׳הרתעה׳ בז׳רגון של השיח הבטחוני במדינת ישראל. האם השימוש בה עוזר לנו להבין מה

מסקרן אותי לדעת כמה אנשים יודעים כיצד ולמה נערך צה"ל ברצועת הבטחון. אלו ששאלתי אותם לא ידעו, לכן אני מעריך

התנגדתי לנסיגה מלבנון. פעלתי בלבנון פעמים רבות, הייתי שותף לתכנון והוצאה לפועל של פעילויות צבאיות רבות של צה"ל בלבנון וברצועת

הבקשות ההדדיות לעזיבת קונסולים ושגרירים הם רק סופה של שרשרת אירועים, שתחילתה בעליית ארדואן, אבל רגע מכונן הוא פרשת המרמרה, ולא הסכם הפיוס. בעיקר ניתן ללמוד מזה על התנהלותו של נתניהו.