לבנון וחזבאללה

בשנה החולפת המגמות האזוריות היו שליליות מבחינתה של ישראל, אני חושב שזה צפוי להימשך בשנים הקרובות. זה מחייב את ישראל לקיים היערכות אסטרטגיות חדשה, אבל זה בלתי אפשרי במציאות הפוליטית הנוכחית.

הבעיה עם דרך הפעולה הנוכחית של ישראל היא שבסופה זה עלול להתפוצץ מבלי שיש לנו שליטה.
האתגר של ממשלת ישראל ומערכת הבטחון, הוא לפתח שפה חדשה.

ישראל חייבת להתבגר ולהפסיק להשלות את עצמה שהיא תצא למלחמת מנע. בסוף העשור הקרוב יהיו בזירה אלפי טילים מדוייקים, ואין באפשרותנו למנוע את זה. חייבים להיערך למציאות אסטרטגית כזאת, ולא להשלות את עצמנו שנוכל למנוע אותה.

האם היה אירוע, האם הסתיים, איזה מסכנים ההורים, הצהרה דו ראשית, אינטרסים במב"מ, מלחמה עם חיזבאללה והיעדר קור רוח.

ישראל חייבת לשנות את המגמה שבה חיזבאללה יכול להרגיש חופש להגיב מידתית ללא תחושת איום משמעותית. אנחנו צריכים להצליח לפגוע במי שמנסה לפגוע בנו, ולהותיר את זה מוגבל. המציאות הפוליטית והכלכלית בישראל אינה מאפשרת לנו חופש פעולה למלחמה, בפרט שנכון להיום ישראל נלחמת לתפיסתי על תיקו אסטרטגי

1. הפעלת הצבא חייבת להיות מחוברת למדינאים 2. זה לא ויכוח בין ימין לשמאל 3. הרתעה זאת עצלנות מחשבתית 4. צה"ל מתכונן למלחמות במנותק מהמציאות

הפרדיגמה של תיקו אסטרטגי, התאפשרה כיוון שהאיום היה מוגבל. הנזק מרקטות לא עלה על יכולתה של ישראל לצמוח כלכלית.
ישראל חייבת לחזור לשולחן התכנון ולחשוב על המשמעויות לקראת העשור הקרוב. זה מהלך לאומי שמחייב את ממשלת ישראל לעסוק בו.

בישראל אין הערכת מצב אסטרטגית ראויה, כיוון שהכל נחלק לימין VS שמאל, גם כשאינו כזה. הנסיגה מלבנון אינה עניין של ימין או שמאל, ישראל מעולם לא התכוונה לספח את השטח. "שמאלנים" רבים האמינו בלב שלם שחייבים להישאר ברצועת הבטחון ואסור לסגת.
זה לא שאני סבור שניתן לתקן את זה בקלות, אבל אם יש לקח שכדאי לקחת מהנסיגה מלבנון הוא שויכוח פוליטי גם על סוגיות רגישות, צריך להישאר מתוך אמונה ששני הצדדים רוצים במצב עתידי טוב יותר ולא שבכוונת אחד מהם להרוס את המדינה.

אתמול פורסמו במקביל שתי ידיעות קטנות באתר שנקרא AVIA.PRO.
שתיהן נועדו לדיאלוג אסטרטגי של מוסקבה עם ישראל. שתיהן איום מרומז.