סקר מעניין של פיו (PEW) על האופן בו תופסים המחנות הפוליטיים את הצד השני. בישראל אין סקרים באיכות כזאת, וגם

יש מספר מימדים בהם אפשר לנתח את ההסכם של טראמפ עם ארדואן: בקומה האסטרטגית, משמעויות לישראל, לקחים אירוניים, פופוליזם קווים

חוק היסוד שלומדים לפני שלב הטיסות הראשוני בקורס טייס, הוא שצריך שלא חוזרים על טעויות פעמיים. לכן, בסוף כל טיסה צריך להגדיר 3 טעויות שעשית שיתוקנו בפעם הבאה.
איך זה קשור ללקחי מלחמת יום כיפור? זה לא, אבל חיפשתי התחלה טובה לפוסט שתמשוך את העין. טוב, האמת שזה כן קשור, אבל מהסיבה שזאת בדיוק הדרך הלא נכונה לדון בשאלות אסטרטגיות, וללמוד לקחים ממלחמות.

מספרים על ברנארד שוו שהוזמן לנשף בארמון באקינגהאם. הוא הגיע לנשף לבוש בעניבת פפיון וחליפה מהודרת, הסתובב בין האורחים ולפתע

שבועיים אחרי המתקפה על שדה הנפט בסעודיה, עצרת האו"ם, אוקראינה קולגייט (Callgate), הצעת מקרון והבחירות לנשיאות בנובמבר 2020. המתקפה בעיראק

מלחמה בעזה – במחשבה תחילה
=======
כדאי להודות, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמה כוללת מול חמאס שתביא לכיבוש הרצועה ושליטה של צה"ל עליה למשך שנים. זה יביא לצהלות שמחה בטהראן שיישמעו עד ירושלים. במקום להתרברב לשווא, עדיף שממשלת ישראל תעסוק בדיונים אסטרטגיים על בחירת חלופה רעה מתוך אלו שניתן, ולא על חלופה נוראה מאלו שעל העץ.

מערכת היחסים החמה עם חמאס מנפקת הבטחות שאנחנו נקבע את פתיחת העימות ומנגד נהי על כך שחמאס הוא שמכתיב את האירועים. אבל האם זה באמת חשוב?

ישראל מנסה כרגע לעצור שתי מגמות – האחת, הרצון של טראמפ להיפגש עם רוחאני; השניה, הניסיון הצרפתי למנוע שבירה מוחלטת של הסכם הגרעין.

הדמוקרטיה בנסיגה. במקום הנמוך של הסינוס, מאמר שמנסה לאתר את הבעיות שיקשו על האוטוקרטים החדשים.