מטרת הפוסט אינה לשכנע שישראל צריכה לתמרן קרקעית, כיוון שאין ערך להפצצות אוויריות, אלא להראות את התוצאות של אסטרטגית הפצצה אווירית ע"י ישראל. בעיקר להביא לכך שנחשוב מה אנחנו רוצים להשיג, ולא נעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות "להפציץ מהאוויר לטובת ענישה".
הקרב על השליטה בבית המשפט כדי לקבל לגיטימציה לפעולות לא דמוקרטיות מחד, במקביל לצמצום הגבלת הכוח של השלטון לעשות רפורמות כרצונו, הוא אחד המאפיינים של השתלטות על דמוקרטיות ע"י אוטוקרטים נבחרים.
מדיניות ישראל מניחה שניתן יהיה להגיע עם חמאס להסדרה שתוכל להיות יציבה לשנים. ההנחה הזאת עומדת למבחן המציאות מזה שנתיים. בכל פעם שמתקרבים להסדרה כזאת, חמאס מגדיל את החיכוך ומפעיל כוח כדי להשיג הישגים נוספים ולסחוט את ישראל, לאור המצב הפוליטי המורכב כאן, להישגים נוספים. לדעתי, זה מטיל בספק את ההנחה הישראלית שחמאס באמת מעוניין בהסדרה. אולי חמאס מעוניין רק בכמעט הסדרה יציבה?
צריך לדעת לבחור בין חלופות רעות.
כדאי ללמוד לקחים ולא להאדיר סיפורי גבורה.
כאשר המטרה שלך הופכת להיות היכולת לפעול למען המטרה שלך. סימן שצריך לשנות כיוון.
ראוי לדיון על מוכנות הצבא להיות מעמיק יותר, אישי פחות (כיוון שהבעיות לא נובעות מאייזנקוט), אבל הכי חשוב כדאי גם לדבר על סדר עדיפויות. מה יותר חשוב, לתקוף את פרויקט הגרעין באיראן או לכבוש את עזה. לא ניתן לעשות הכל, ולתעדף מתחיל בצורך לומר מה לא עושים. את הלקח הזה האלוף במיל' בריק לא מוכן לממש.
לקח מספר 2 – גישת "הענשה: מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח", לא עובדת בטווח הארוך.
לקח מספר 3 – כאשר הרוסים מגיעים לאזור הם עושים זאת לטובת האינטרסים של מוסקבה.
לקח מספר 1 – ישראל מתקשה לנתח את האינטרסים של אחרים שאינם נוגעים לה ישירות. כמו אז, גם היום, אנחנו מדלגים על ההסבר "למה קורים דברים" ועוברים ישירות לדיון על "מה זה אומר עלינו"
דמוקרטיה מתגוננות
==
רפורמה בבית המשפט העליון, השתלטות על התקשורת, סימון האופוזיציה כבוגדים וחקיקת חוקים להגבלתה, הגדלת המשילות כדי לממש את רצון העם אלו הסימנים המשותפים.
בני פלד ביקש שאחרי מותו יצאו לרחוב ויצלצלו בפעמון גדול ויקראו "מת משוגע שחשב שהיהודים יכולים להקים מדינה". הפעמונים מצלצלים בישראל זה מכבר.
לתחושתי, הדגשים והכותרות בהערכת אמ"ן כוונו כדי לקלוע לתפיסתם של הקברניטים, בדיוק כמו שתיאר בספרו רוברט ג'רוויס "Why Intelligence Fails". צריך לקחת אותם בפרופורציה ולקחת אותם כבסיס לדיון מעמיק בתפיסת בטחון לאומית.
בימים אלה התפרסם על פשרה שנרקמת בין עיתון 'הארץ' לענת קם (חיילת בפיקוד מרכז), שחשפה מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו.
