הסוגיה המרכזית היא מהי תכלית התמרון, וכיוון שממשלת ישראל לא מוצאת תכלית ראויה שמצדיקה את מחירו של התמרון היא נמנעת מהפעלתו, ואם עושה זאת, זה לא בלב שלם, אלא ככורח
במלחמה הצפונית הבאה הפגיעה בישראל תהיה קשה ומשמעותית הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לדמיין. זה יחייב את ישראל להחליט לתמרן במהירות (בשונה מהאופן בו קברניטים אוהבים להחליט). הבעיה שהתמרון לא מסיר את האיום הרקטי, בצורה שתאפשר חופש פעולה לממשלה. כך שלמעשה גם עפר שלח וגם ידלין צודקים באבחנה שלהם, ושניהם מציעים פתרון שאינו שלם מספיק. אם הדיון התפיסתי הזה לא יתקיים בישראל בהקדם, אנחנו ניתפס לא מוכנים למלחמה כואבת ויקרה, לא חשוב מי תהיה הממשלה שתכהן.

הדמיון בין בית הקלפים לתקיפה בשבוע שעבר גדול. האיראנים ירו רקטות אנחנו תקפנו בתגובה מטרות איראניות ומטרות הגנ"א סוריות.
לאור המצב הפוליטי בישראל התקיפה קיבלה חשיפה קטנה למדי, והעיסוק התקשורתי היה נמוך.
התגובות הרשמיות היו דומות למדי, עם קצת פחות פומופזיות.
בתחום הפרשנות כבר יש הרבה יותר ספקות על תכלית המלחמה של ישראל באיראן ועל הסיכוי להוציא את האיראנים מסוריה. גם השת"פ עם רוסיה כבר לא מובלט, לעומת הפעם הקודמת.

אין משהו יותר או פחות דמוקרטי אם בבחירות לנשיאות ארה"ב מתמודד נשיא מטעם אחת משתי המפלגות או מתמודד עצמאי.
גם בישראל הבחירות הן בין מפלגות, בוחרים במפלגה שמייצגת הכי טוב את העקרונות בהם אתה מאמין (או במקרה שלנו כנראה הכי פחות גרוע).
אלו הבחירות היחידות שחשוב שהן תהיינה חופשיות, הוגנות ותחרותיות

48 השעות האחרונות הם לא הצלחה מסחררת או כשלון מפואר.
העיסוק האובססיבי באיראן בטווח הקצר, וחוסר הטיפול בבעיות האחרות הביא לכך שאנחנו מקבלים את איראן אפילו ברצועת עזה, כולל פרויקט דיוק הטילים שלה, ללא יכולת פעולה אמיתית כנגד זה ואת כל הבעיות שהקפאנו מופשרות בו זמנית.

במקום להעריך מה יקרה למרות שלא ניתן לדעת יש כמה דברים שאפשר לומר:
הסוגיה המשפטית, המנוח, בלבולי הרתעה, ביטול יום העבודה בת"א, וכיפת ברזל

אתמול פורסמו במקביל שתי ידיעות קטנות באתר שנקרא AVIA.PRO.
שתיהן נועדו לדיאלוג אסטרטגי של מוסקבה עם ישראל. שתיהן איום מרומז.

לפני 40 שנה בסיומו של שרב סתווי, כתב שלום חנוך את המילים הבאות:
"נשבר השרב, עולה הלחות, השמים מתכסים עננים
נוסע אליך אשה יפה והרוח מצליפה בפנים…"
המילים היו קשורות לנעשה בחוץ, זה היה מקור ההשראה לשיר.
בישראל של היום הבטחון הוא מטבע פוליטי עובר לסוחר. צה"ל הפך לגוף שיווק של עצמו ומוכר לנו לוקשים באמצעות דובר צה"ל, הצנזורה והכתבים הצבאיים. הפוליטיקאים סוחרים בבטחון כאילו חיי האזרחים הם מטבע עובר לסוחר בקלפי.
לו רק נקבל מילים שקשורות לנעשה בחוץ, דיינו.

לאורך יותר מעשור יש סימני דעיכה באטרקטיביות של הדמוקרטיה בעיני הציבור המערבי. הנה, גם במספרים.

הטענה שלנתניהו יש אחריות על יציאת טראמפ שגויה, לישראל לא היתה השפעה על זה. לעומת זאת, על המדיניות של ישראל בזירה הצפונית ומול איראן בעשור האחרון יש לנתניהו אחריות, זה לא אומר שהדברים היו בשליטתו וגם לא על מידת ההשפעה שהיתה לנו על ההתרחשויות.