הלקח הוא שתמיד צריך לחשוש מכך שהחברה תידרדר מבחינה מוסרית, והדרך למנוע את זה היא לפתח ולקבל ביקורת, לא לחשוש ממנה, ולשמור על יכולתנו להכיל גם דברים שקשה לנו לשמוע.

בעוד העיסוק הוא בביטול (או יותר נכון יציאתה של ארה"ב) הסכם הגרעין עם איראן, סוגיות בעלות משמעות רבה לא פחות מוכרעות, כאשר ארה"ב (וגם ישראל) אינן רלבנטיות לשיחה.כאשר עוסקים רק בפוליטיקה פנימית, המציאות מתנפצת בחלון.

בחלוף הזמן מהפרסום אני תוהה האם עדין יש רבים שסבורים שלא היה צריך לפרסם רשמית את העובדה שישראל תקפה את הכור

תקציר הפרקים הקודמים: צפון קוריאה חתמה פעמיים על הסכם עם ארה״ב, ב-94 ו-2007. ב-94 ההסכם עסק בעצירת ההתקדמות של פרויקט

הקמתו של חיזבאללה באה כתוצאה מכניסת ישראל ללבנון. איראן ניצלה את ההזדמנות ועוד באותו חודש שלחה נציגים כדי להקים תנועת

הטיית (יוריסטיקת) הזמינות מתארת את האופן שבו אנחנו אומדים שכיחות של תופעות. דניאל כהנמן ועמוס טברסקי חקרו אותה לראשונה בראשית

אחת לפרק זמן מתבטא בכיר ישראלי כזה או אחר על מה נעשה ללבנון במקרה של מלחמה. 20, 100, 300, וכמה