האחת נוגעת לליבי, כי זאת אהבתי הראשונה. סדרה מעוררת רגשות, ניסיתי להסביר כמה דברים

בשנה החולפת המגמות האזוריות היו שליליות מבחינתה של ישראל, אני חושב שזה צפוי להימשך בשנים הקרובות. זה מחייב את ישראל לקיים היערכות אסטרטגיות חדשה, אבל זה בלתי אפשרי במציאות הפוליטית הנוכחית.

לפני שמונה וחצי חודשים מדינת ישראל שינתה את פניה, אחרי מסיבת העיתונאים של יריב לוין. את זה כולם יודעים, רגע

עשרת עקרונות הפעולה של דיקטטורים חלקלקים

ציוויליזציה קמה כאשר היא מגיבה לאתגרים בפתרונות יצירתיים ומתעצמת כל עוד היא מתמידה בכך. כשהיא אינה משכילה להעמיד לעצמה אתגרים, או כשהיא נכשלת בהתמודדות עם אתגריה – הציוויליזציה נכנסת לתהליך של שקיעה. ציוויליזציות אינן נרצחות, הן מתאבדות

דיקטטורה מוגדרת כמשטר שאינו דמוקרטיה ליברלית. בתחילת המאה ה-20, מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, מדינות רבות נהפכו לדמוקרטיות עד שנתקלו

הסיבות שהביאו לשינוי בשלטון הדיקטטורים החל משנות ה-90: מהפחדה ל"חלקלקות"

המשבר הלאומי בישראל מחייב היערכות של צה"ל והמטכ"ל להמשך הדרך. בצניעות הראויה מספר המלצות

אנחנו באמצע הפיכה פופוליסטית לפי הספר, אחרי תהליך של 10 שנים זוחלות הגיעו החקירות, סדרת הבחירות, והחלפתו של נתניהו, ולא נותרה לו ברירה והוא חייב לפרוץ קדימה במלוא הכוח למהלך מכריע. להצעות החוק יש סדר מארגן, לא כולן יושלמו בקרוב, אבל כולן יגיעו לקו הגמר להבטחת השליטה הפוליטית של מחנה הימין.

הפופוליזם מבוסס על הקביעה שיש אמת פטריוטית אחת, שאלה שחושבים אחרת הם בוגדים, שהמתנגדים להם שייכים לדיפ-סטייט רב-כוח, שאנשי האליטות