אתמול פורסמו במקביל שתי ידיעות קטנות באתר שנקרא AVIA.PRO.
שתיהן נועדו לדיאלוג אסטרטגי של מוסקבה עם ישראל. שתיהן איום מרומז.

לפני 40 שנה בסיומו של שרב סתווי, כתב שלום חנוך את המילים הבאות:
"נשבר השרב, עולה הלחות, השמים מתכסים עננים
נוסע אליך אשה יפה והרוח מצליפה בפנים…"
המילים היו קשורות לנעשה בחוץ, זה היה מקור ההשראה לשיר.
בישראל של היום הבטחון הוא מטבע פוליטי עובר לסוחר. צה"ל הפך לגוף שיווק של עצמו ומוכר לנו לוקשים באמצעות דובר צה"ל, הצנזורה והכתבים הצבאיים. הפוליטיקאים סוחרים בבטחון כאילו חיי האזרחים הם מטבע עובר לסוחר בקלפי.
לו רק נקבל מילים שקשורות לנעשה בחוץ, דיינו.

לאורך יותר מעשור יש סימני דעיכה באטרקטיביות של הדמוקרטיה בעיני הציבור המערבי. הנה, גם במספרים.

הטענה שלנתניהו יש אחריות על יציאת טראמפ שגויה, לישראל לא היתה השפעה על זה. לעומת זאת, על המדיניות של ישראל בזירה הצפונית ומול איראן בעשור האחרון יש לנתניהו אחריות, זה לא אומר שהדברים היו בשליטתו וגם לא על מידת ההשפעה שהיתה לנו על ההתרחשויות.

סקר מעניין של פיו (PEW) על האופן בו תופסים המחנות הפוליטיים את הצד השני. בישראל אין סקרים באיכות כזאת, וגם

יש מספר מימדים בהם אפשר לנתח את ההסכם של טראמפ עם ארדואן: בקומה האסטרטגית, משמעויות לישראל, לקחים אירוניים, פופוליזם קווים

חוק היסוד שלומדים לפני שלב הטיסות הראשוני בקורס טייס, הוא שצריך שלא חוזרים על טעויות פעמיים. לכן, בסוף כל טיסה צריך להגדיר 3 טעויות שעשית שיתוקנו בפעם הבאה.
איך זה קשור ללקחי מלחמת יום כיפור? זה לא, אבל חיפשתי התחלה טובה לפוסט שתמשוך את העין. טוב, האמת שזה כן קשור, אבל מהסיבה שזאת בדיוק הדרך הלא נכונה לדון בשאלות אסטרטגיות, וללמוד לקחים ממלחמות.

מספרים על ברנארד שוו שהוזמן לנשף בארמון באקינגהאם. הוא הגיע לנשף לבוש בעניבת פפיון וחליפה מהודרת, הסתובב בין האורחים ולפתע