אחרי שמלחמה פורצת יש קושי מובנה בפתיחת מו"מ, מכמה סיבות:
– הנכונות לפתוח במו"מ משדרת חולשה כלפי היריב ולכן כל צד מוכן לעשות זאת, רק אחרי הצלחות בשדה הקרב.
– ההחלטה ללכת על מו"מ מביאה למתקפה פוליטית מבית, על החולשה שהיא משדרת.
– עצם ההחלטה על פתיחת מו"מ מביאה להודאה בכך שלא כל יעדי המלחמה שהובטחו יושגו, או שהיא מחייבת להודות בכך שנדרש יהיה לסגת מהישגים שכבר הושגו.
– הקושי בתחושת ההפסד שמלווה את הנכונות לפשרה מקשה על ההחלטה לעשות זאת.
הרבה יותר ספרים ומחקרים נכתבו על פתיחתן של מלחמות, מאשר על סיומן. כיצד מלחמות מסתיימות?
כתבת עומק של האטלנטיק על חלק ממהלכיו של אורבאן כדי להשתלט על הדמוקרטיה ההונגרית מילת רקע על האויב הנורא –
מילים רבות נכתבו על השאלה האם בגין ידע או לא ידע, איני מתכוון לדבר על כך, אני טוען שבגין רצה – בגין חתר למלחמה בלבנון, רצה אותה, הוביל את ההכנות אליה והכשיר את הממשלה לתמוך ביציאה למלחמה.
אני חלוק על רון בן ישי למה לא ננצח במלחמה
בכל פעם שאתם שומעים מישהו מדבר על התנהגות האחר בשם הכבוד הלאומי, זיכרו שמדובר באדם שמתוסכל מכבודו שלו ומחפש שליטה וכוח על אחרים.
4 סיבות מרכזיות לדעתי הם הסיבה לכך שהאסטרטגיה הצבאית של ישראל היא "הפצץ וקווה לסיום" –
היעדר שאיפות טריטוריאליות; עלות/תועלת פוליטית; עלות/תועלת צבאית; עוצמתו של חיל האוויר.
במלחמות ישראל בעזה, ישראל הפציצה מהאוויר וירתה מהקרקע כמות עצומה של חימוש, עם הישגים מבצעיים דלים, ובכל פעם רק חיכתה שייגמר. כל פעם זה נגמר בורסיה קצת אחרת
זאת אינה הפסקת אש אמיתית עד שישראל מכחישה אותה. הציבור בישראל שוב שומע על הפסקת אש מחמאס ומהנחיות פיקוד העורף.
