ראוי לדיון על מוכנות הצבא להיות מעמיק יותר, אישי פחות (כיוון שהבעיות לא נובעות מאייזנקוט), אבל הכי חשוב כדאי גם לדבר על סדר עדיפויות. מה יותר חשוב, לתקוף את פרויקט הגרעין באיראן או לכבוש את עזה. לא ניתן לעשות הכל, ולתעדף מתחיל בצורך לומר מה לא עושים. את הלקח הזה האלוף במיל' בריק לא מוכן לממש.
לקח מספר 2 – גישת "הענשה: מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח", לא עובדת בטווח הארוך.
לקח מספר 3 – כאשר הרוסים מגיעים לאזור הם עושים זאת לטובת האינטרסים של מוסקבה.
לקח מספר 1 – ישראל מתקשה לנתח את האינטרסים של אחרים שאינם נוגעים לה ישירות. כמו אז, גם היום, אנחנו מדלגים על ההסבר "למה קורים דברים" ועוברים ישירות לדיון על "מה זה אומר עלינו"
דמוקרטיה מתגוננות
==
רפורמה בבית המשפט העליון, השתלטות על התקשורת, סימון האופוזיציה כבוגדים וחקיקת חוקים להגבלתה, הגדלת המשילות כדי לממש את רצון העם אלו הסימנים המשותפים.
בני פלד ביקש שאחרי מותו יצאו לרחוב ויצלצלו בפעמון גדול ויקראו "מת משוגע שחשב שהיהודים יכולים להקים מדינה". הפעמונים מצלצלים בישראל זה מכבר.
לתחושתי, הדגשים והכותרות בהערכת אמ"ן כוונו כדי לקלוע לתפיסתם של הקברניטים, בדיוק כמו שתיאר בספרו רוברט ג'רוויס "Why Intelligence Fails". צריך לקחת אותם בפרופורציה ולקחת אותם כבסיס לדיון מעמיק בתפיסת בטחון לאומית.
בימים אלה התפרסם על פשרה שנרקמת בין עיתון 'הארץ' לענת קם (חיילת בפיקוד מרכז), שחשפה מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו.
הערכתי שטראמפ מעוניין במו"מ והסכם חדש, חיסול סולימאני אינו עולה בקנה אחד עם זה, מה גם שיש ספק רב בדבר אמינות הדיווח של הממשל על כך שהחיסול היה סיכול למניעת פיגוע קונקרטי. רצף פעולות בעלות הגיון, אבל ללא יעד אסטרטגי בר השגה הוביל את ארה"ב לכשלון בויטנאם.
השורה התחתונה היא שאסור לשחק את משחק הכאילו הזה. לא ניתן למנוע התחמשות של אויבים, אפשר להגביל ולדחות במידה מסויימת אבל אסור לחשוב שניתן למנוע.
ישראל צריכה להיערך לכך שבמלחמה עתידית עם חיזבאללה יהיו ברשותו רקטות מדוייקות. התקיפה האיראנית של אתרי הנפט בסעודיה מוכיחה שצריך להיערך גם לאיום של טילי שיוט. בעוד עשור בלבנון ובסוריה (וגם בעזה) יהיו האיומים האלו בשפע. נקווה שסיכום העשור לא יהיה שהיינו צריכים למנוע את זה, אלא שנערכנו נכון.
זה לא חשוב כמה שקרים ייצברו, מה שחשוב שהם ייצברו אחד אחרי השני. אחרי שאוכלים את הראשון, זה מגדיל את הסיכוי לאכול את השני, השלישי וכן הלאה, כי המחוייבות כבר גדלה. בדיוק כמו עם הכת של מריאן קיך. ככל שהיא תגדל, האמונה רק תתעצם עוד יותר.
התקיפה אתמול לא מסמנת תפנית דרמטית, היא באה אחרי שלוש שנות מדיניות עקבית של טראמפ. התקווה בישראל שזאת תפנית היא הקבוע השני במשוואה.
כדאי שבישראל ניגמל מהכמיהה לכך שטראמפ יתהפך, למרבה הצער, כרגע נראה שניהול המשבר עם צפון קוריאה משקף אותה טוב, ומכאן כדאי להשליך ממנו על איראן. ישראל צריכה להיערך להמשך הירידה בהשפעה האמריקאית באזור. מדינות האזור עושות רושם שהתחילו להיערך. זה עלול להביא לירידה בחשיבות היחסים בין ישראל למדינות הסוניות, שהעימות מול איראן היה הגורם העיקרי שקירב אותם.
