השלכה ממבצע למלחמה; הערכת יתר של הרוסים; הערכת חסר של התנגדות אוקראינה; היבריס; סדר עדיפויות מודיעיני; משמעות למלחמה מול נאטו; יכולת התאוששות בלחימה

ככל שהתמונה מתבהרת בשדה הקרב ונעשה חושך בעיניים, כיוון שברור שמלחמת ההתשה באוקראינה לא קרובה לסיום וצפויה להימשך חודשים רבים נוספים, כך לדעתי מתבהרת התמונה, שהניסיון של ארה"ב למנף את המלחמה להחזרת הסדר העולמי הליברלי ומעמדה העולמי נתקל בקשיים ולא מצליח.

המלחמה עברה לשלב סטטי שבו צריך להמתין ולחפש האם יש סימנים לשינוי במבוי הסתום, כך גם לגבי המהלכים המשמעותיים במערכת הבינ"ל.

כיצד אוטוקרטים נבחרים משתלטים על הדמוקרטיה במאה ה-21

על מנת להתחרות אסטרטגית באיראן, ישראל צריכה חזון ארוך טווח לקידמה, חינוך, מדע והנדסה, ולא חזון תיאולוגי, משיחי לאומני. איראן אינה אתגר דומה לעולם הערבי הכושל, היא לא עומדת להיעלם, והאתגר שהיא מעמידה לישראל גדול מהסכם הגרעין, שהפך באופן מוזר לחזות הכל של מדיניות כושלת וקיצרת טווח.

אין לצדדים יכולת להכריע, והשלום לא צפוי לפרוץ כיוון שהמלחמה היא על זכותה של אוקראינה להתקיים.
רוסיה תיחלש, העולם למד שוב שיעור שתלות כלכלית לא מונעת משברים, והריאליזם חוזר

ניתוח גורמי העומק שמביאים לתהליך קבלת החלטות גרוע

הסיכוי שביידן יחליט ללכת לפשרה מול פוטין נמוך: תמונת המצב האסטרטגית, מצב פוליטי, נוחות של היעדר ההכרח להחליט (מנהיגים מעדיפים לדחות החלטות שלא חייבים לקבל) והיכולת להעמיק את הפגיעה ברוסיה. אבל תמונת המצב האסטרטגית יכולה להשתנות

מחוייבות הסלמה, הגדרת יעדים בלי רציונל, טיוח והתעלמות, תכנון Success Oriented, ולבסוף קיום של טקסים ודיבורים חסרי שחר על נצחון

המלחמה נמצאת במצב של ״אין מוצא״