משבר האליושין הוא תפנית אסטרטגית, מתוכננת ע״י הרוסים. הנחות העבודה של ישראל בדבר הסתירה בין האינטרס הרוסי לאיראני שגויה מהיסוד. ההיפך נכון, קיים תיאום אסטרטגי בין השתיים.
ישראל עסוקה בתקיפות, במקום לעסוק בתכנון אסטרטגי.

בשלוש השנים החולפות נפגשו ראש ממשלת ישראל ונשיא רוסיה מספר רב של פעמים. במהלכן המסר העיקרי לציבור הישראלי היה שיתוף

ימים של התפכחות. כמו שהחלומות שהשלום יבוא אם רק נאמין, התנפצו אל המציאות המורכבות, כך גם חלומות הגישה שכוח פותר

במקום לנצל את סיום צוק איתן להגדרת יעדים אסטרטגיים, ממשלת ישראל משכה זמן ולא עשתה דבר, ובמקביל המשיכה במצור על

כיוון שמציינים במפורש שחוק הלאום אמור להיות המבוא לחוקה הישראלית, ועל כך שהעובדה שהוא מדגיש את היותה של ישראל מדינת

טראמפ מנהל מדיניות אגרסיבית מאוד במישור הכלכלי ביחסים עם מדינות אחרות (ידידות ויריבות כאחד) שכוללת: הטלת מכסים, סנקציות (כולל אישיות),

במהלכים הויכוחים על חוק הלאום, ובויכוחים נוספים הנוגעים למהפכה החוקתית שנבעה מחוק כבוד האדם וחירותו, חשבתי שכדאי לנסות להעמיק בנושא

בשבוע שעבר פרסם מכון המחקר V-Dem את מדד הדמוקרטיה העולמי לשנת 2017. הדו"ח מעניין כי הוא נותן פרוט של הקריטריונים

כאשר תשמעו פוליטיקאי ישראלי מדבר על פרוז הרצועה, מבלי להסביר את המחיר, דעו שזוהי דמגוגיה במקרה הטוב, או רדידות במקרה הרע.