מגמות עולמיות של תפיסות א-ליברליות בכלל ובארה"ב בפרט.

אנחנו נמצאים בתקופה דרמטית של שינויים במרכזי הכובד האזוריים, תפנית היסטורית בהכרה של המשטרים הערביים במדינת ישראל והשותפות איתה, לצד המשך עליה בחוסר היציבות האזורי.

למפקדים בצבא יש נטיה לחשוב שאם יתנו פקודה מבלי להבין מה הבעיה, היא תיפתר. הם מעדיפים לתת את הפקודה כדי להראות שהם עשו משהו בכל זאת וברוב המקרים לא יימצא בחדר מי שיהיה מוכן לומר להם, שהפקודה לא פותרת את הבעיה.

סנקציות יכולות לקדם למדיניות ספציפית אבל המחקר מראה שהן לא מביאות למשטר דיקטטורי לרדת מכוחו ולהעביר את השלטון. במקרה של ונצואלה הן תרמו לשרידותו והתחזקותו של מאדורו מול האופוזיציה.

4 השנים של שלטון טראמפ היו התאבדות בטרם עת של הסדר העולמי הליברלי שניצח במלחמה הקרה. בין אם טראמפ ייבחר שנית או שביידן יהיה הנשיא, הסדר העולמי יהיה אחר.

מניפולציה פוליטית זהו ניסיון ע"י אחד או יותר לעצב מצב בחירה קבוצתי שימקסם את הסיכוי לטובת החלטה מסויימת או שימנע את הסיכון לקבלת החלטה לא רצויה

אנחנו בוחנים רק פרטים או דוגמאות ששרדו או שגלויות לעין, וכך נותנים הסבר שגוי לתופעות.

אי אפשר לנהל משבר ומגיפה, בלי להסתמך על מדענים, מחקר מדעי ואנשי מקצוע.
זה הכשלון העיקרי

מנגנון ההצדקה העצמית פועל ביתר שאת בעיתות חירום. לכן הכרחי לקיים תהליכי קבלת החלטות ראויים ושקופים. ככה לא ניתן לנהל משבר. כדי להחזיר לפסים את הרכבת שירדה, נדרש לשנות את תהליך קבלת ההחלטות, זאת לא ההסברה שלוקה בחסר, זה תהליך שלא ניתן להסביר. דרוש אתחול מחדש בהקדם.

מה צריך לעשות – צה"ל מדבר רק על התקפה וקורא לה נצחון מובהק. המדינאים מוטרדים יותר מהנזק, כיוון שהוא משפיע על בחירתם. אין לי תשובה מה האיזון הנכון ואיני יכול לנתח אותה לבדי.
כדי לפתור בעיות, צריך להודות שהן קיימות ולא שיש פתרון קסם "מובהק ורב מימדי". אני משוכנע שנדרש לעסוק בסוגיה מחוץ לכתלי הצבא, כיוון שהצבא לא יכול לדון בה בראייה לאומית.