לתחושתי, הדגשים והכותרות בהערכת אמ"ן כוונו כדי לקלוע לתפיסתם של הקברניטים, בדיוק כמו שתיאר בספרו רוברט ג'רוויס "Why Intelligence Fails". צריך לקחת אותם בפרופורציה ולקחת אותם כבסיס לדיון מעמיק בתפיסת בטחון לאומית.

בימים אלה התפרסם על פשרה שנרקמת בין עיתון 'הארץ' לענת קם (חיילת בפיקוד מרכז), שחשפה מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו.

הערכתי שטראמפ מעוניין במו"מ והסכם חדש, חיסול סולימאני אינו עולה בקנה אחד עם זה, מה גם שיש ספק רב בדבר אמינות הדיווח של הממשל על כך שהחיסול היה סיכול למניעת פיגוע קונקרטי. רצף פעולות בעלות הגיון, אבל ללא יעד אסטרטגי בר השגה הוביל את ארה"ב לכשלון בויטנאם.

השורה התחתונה היא שאסור לשחק את משחק הכאילו הזה. לא ניתן למנוע התחמשות של אויבים, אפשר להגביל ולדחות במידה מסויימת אבל אסור לחשוב שניתן למנוע.
ישראל צריכה להיערך לכך שבמלחמה עתידית עם חיזבאללה יהיו ברשותו רקטות מדוייקות. התקיפה האיראנית של אתרי הנפט בסעודיה מוכיחה שצריך להיערך גם לאיום של טילי שיוט. בעוד עשור בלבנון ובסוריה (וגם בעזה) יהיו האיומים האלו בשפע. נקווה שסיכום העשור לא יהיה שהיינו צריכים למנוע את זה, אלא שנערכנו נכון.

זה לא חשוב כמה שקרים ייצברו, מה שחשוב שהם ייצברו אחד אחרי השני. אחרי שאוכלים את הראשון, זה מגדיל את הסיכוי לאכול את השני, השלישי וכן הלאה, כי המחוייבות כבר גדלה. בדיוק כמו עם הכת של מריאן קיך. ככל שהיא תגדל, האמונה רק תתעצם עוד יותר.

התקיפה אתמול לא מסמנת תפנית דרמטית, היא באה אחרי שלוש שנות מדיניות עקבית של טראמפ. התקווה בישראל שזאת תפנית היא הקבוע השני במשוואה.
כדאי שבישראל ניגמל מהכמיהה לכך שטראמפ יתהפך, למרבה הצער, כרגע נראה שניהול המשבר עם צפון קוריאה משקף אותה טוב, ומכאן כדאי להשליך ממנו על איראן. ישראל צריכה להיערך להמשך הירידה בהשפעה האמריקאית באזור. מדינות האזור עושות רושם שהתחילו להיערך. זה עלול להביא לירידה בחשיבות היחסים בין ישראל למדינות הסוניות, שהעימות מול איראן היה הגורם העיקרי שקירב אותם.

קבלת החלטות אסטרטגיות מונעת יותר מתחושת ההפסד מאשר מסיכויים. כאשר נמנעים מעבודת מטה רצינית ותהליכי קבלת החלטות ראויים, החלופה שנראית בעלת סיכונים ומחירים נמוכים יותר היא זאת שתיבחר (לעיתים זאת החלופה הנכונה). מחירים לטווח קצר כואבים יותר, וגם מחירים וודאיים כואבים יותר מסיכונים, גם כאשר אלו עלולים להיות גבוהים יותר.

מי שקורא להסרת הרסן על פעולתו של צה"ל, צריך לומר באותה נשימה שזה יביא את חיילי צה"ל להאג. כך גם התוקפים את בג"ץ והפצ"ר בנושא.
הלואי והדיון על סיפוח מקסימליסטי בלי אזרחות יקבל קונטקסט קצת יותר מציאותי. סיפוח בתמורה להאג, זה סלוגן יותר מדוייק.

אחד ההסברים לכך שיש ירידה בתמיכת הציבור בדמוקרטיות ובכמיהה למנהיגים חזקים שמגולמת בהתחזקות הפופוליסטים היא שילוב של שני וקטורים משמעותיים. בלימה בצמיחה הכלכלית של הדמוקרטיות המערביות, שמובילה לתסכול וביקורת על נבחרי הציבור והמוסדות הדמוקרטיים. במקביל, שינויים דמוגרפיים ניכרים שמאיימים על הזהות של ציבור רחב, והופכים לסוגיה פוליטית מובילה בדמוקרטיות, באופן שמאפשר גם הסתה של תשומת הלב מהבעיות הכלכליות

הסכם ברית הגנה שמאושר בקונגרס צריך לכלול גבולות, התחייבויות הדדיות ועוד. הסכם כזה צריך להיות מאושר בסנאט ברוב של 2/3, ובכנסת ישראל (כמו הסכם שלום, לאור העובדה שהוא מהווה התחייבות עתידית). פעמים רבות בעבר היו דיונים הקשורים לברית הגנה אבל זה ירד מהפרק. עד מלחמת ששת הימים, ישראל היתה זו שרצתה ברית כזאת להבטחת בטחונה. לאחריה, גם כאשר הסוגיה עלתה על הפרק העדפנו בסופו של דבר שלא "ללכת" על הסכם מלא מסיבות רבות. הסכמים של שדרוג נוסף במערכת היחסים האסטרטגית כתחליף לברית הגנה היו מספר פעמים מאז הסכם השלום עם מצרים.