חמאס מנהל עם ישראל דיאלוג אסטרטגי. מפעיל לחץ על אש נמוכה ע"י עפיפוני תבערה, ופעם שניה משגר מטח רקטות משמעותי,

הלקח האמיתי הוא שבעיות מורכבות לא נפתרות בדמגוגיה, וגם לא באמירות נחרצות. נתניהו כטראמפ, לא פותרים את הבעיות ברגע כי הם אנשי ימין, או בגלל ש"השיטה" של הימין צודקת. נתניהו לא העלים את הבעיה בעזה

׳נכבוש את הרצועה׳; ׳נפיל את שלטון חמאס׳; ׳נחזור את לבנון 20 שנה אחרונה׳; ׳נכה בהם בכל הכוח׳; ׳אם בשדרות לא יהיה שקט, בעזה לא ישנו בלילה׳; ….. פחד והרתעה חשובים, הם משפיעים על הערכת המצב של יריבים, האם כדאי להם לפעול נגד ישראל, אבל בישראל הם חזות הכל.

כל האנשים משקרים ומתרצים, בין אם כדי להימנע ממבוכה, להסתיר סיפור אהבה, בעיה עם ההורים, להינצל מתביעה משפטית, להישאר בעמדת

החלק הנוכחי עוסק בשנים שבין מלחמת קדש למלחמת יום כיפור (זה לא ניתוח היסטורי מקיף, ונועד להדגים טענות ולגרות את

נדמה לי שאין מילה שגורה יותר מ׳הרתעה׳ בז׳רגון של השיח הבטחוני במדינת ישראל. האם השימוש בה עוזר לנו להבין מה

חמאס יזם את ההסלמה, הוא הודיע לנו את זה במפורש כאשר לקח אחריות ביחד עם הג'יהאד האיסלאמי בצהרים. יחד עם זאת, זוהי הסלמה מוגבלת, ירי בעיקר של מרגמות, מעט רקטות והגבלה של טווחי הירי. זה מחייב ניתוח מה המטרה של ההסלמה היזומה הזאת, שאינו יוצא מתוך הנחה שחמאס לא מעוניין בהסלמה.

מספר פנינים מספרו של גזית (כל אחד יסיק בעצמו): בזמן מבצע ליטאני הוא היה ראש אמ"ן. הנחת המוצא שלו היתה

מסקרן אותי לדעת כמה אנשים יודעים כיצד ולמה נערך צה"ל ברצועת הבטחון. אלו ששאלתי אותם לא ידעו, לכן אני מעריך