ד"ר רז צימט הפנה אותי להרצאה של אספנדיאר באתמאנקליץ', מומחה לכלכלת איראן, על הכלכלה האיראנית לאור הסנקציות האמריקאיות וההבדלים בין 2012 ל-2016. מומלץ להקשיב לשעה. להלן תמצית ההרצאה.
2019 היתה השנה הראשונה בהיסטוריה המודרנית של איראן שבה היא ייצאה סחורות בהיקף גדול יותר מאשר נפט. זה נובע מגידול מתמיד בייצוא הסחורות של איראן, שמעיד על ההתפתחות הכלכלית שלה, במקביל לצניחה דרמטית בייצוא הנפט כתוצאה מהסנקציות האמריקאיות והצניחה במחירי הנפט. כתוצאה מהסנקציות שהוטלו על איראן ב-2012 קטנה בהדרגה החשיפה של המשק האיראני לנפט.
הסנקציות של ממשל אובמה דחקו את איראן לכיוון סחר עם סין על חשבון סחר עם האיחוד האירופי, כמעט כמו המדינות הסמוכות לסין במזרח אסיה. לסנקציות היו השפעה ניכרת אבל גם השינוי במקום הגלובלי של הכלכלה הסינית, היה גורם. אחרי חתימת ההסכם, התאזן הסחר האיראני עם אירופה ביחס לסחר עם הסינים חזרה.
באדום הסחר של איראן עם סין ביחס לסחר עם האיחוד האירופי 
מאזן הסחר האיראני
באתמאנקליץ' טוען שהטענות שבזכות הסינים איראן הצליחה לעבור את הסנקציות קצת מוגזמות. הוא מביא לכך דוגמאות, אחת מהן היא היקף העובדים הסינים, שלא עלה בשנים האחרונות, לעומת עלייה במדינות מפרץ אחרות. הסיבות לכך הן גם בגלל שבאיראן יש כוח עבודה זמין, לעומת חלק ממדינות ערב בהן אין כזה, וגם כיוון שאיראן לא רצתה לפתח תלות מוגזמת בסינים.
הסנקציות בתקופת אובמה ביחד עם תהליכים נוספים שהמשטר באיראן עשה מתחילת המאה ה-21, הביא להשקעה איראנית בתעשייה, שנמשכה גם אחרי חתימת ההסכם, כאמור, כתוצאה מכך התלות של המשק האיראני בנפט פחתה וזה אפשר לאיראן לצמצם את המהלומה שספגה בהטלת הסנקציות המחודשת של טראמפ ומדיניות ה-"לחץ מקסימלי". ההשקעה האיראנית בטכנולוגיה כדי לפתח את התעשייה. נשאה פרי, ובשנה שעברה איראן ייצאה סחורות ב-41 מיליארד דולר, לעומת 8.9 מיליארד מייצוא נפט. זה לא שהתעשייה מפצה על אבדן ההכנסות מנפט, שנובע גם מהסנקציות וגם ממחירי הנפט הנמוכים, אלא שזה מאפשר לכלכלה להמשיך לנוע, ולאיראן המשך "חיים" עד לימים טובים יותר. אבל כאשר יהיו כאלו, זה יהיה מנוע צמיחה בנוסף על הגידול של ההכנסות מנפט, וצמיחה אמיתית לא כזאת שמבוססת רק על משאבי טבע.
למרות הסנקציות של טראמפ המגזר התעשייתי של איראן הצליח להמשיך בצמיחה קטנה למרות הסנקציות של ממשל טראמפ. בגרף ניתן לראות שמיד אחרי הטלת הסנקציות היתה צניחה אבל התאוששות מיידית באה אחר כך. הפגיעה החמורה היתה באפריל בגלל הקורונה שפגעה ביכולת הסחר עם מדינות אחרות, ולכן לא הצליחו לייבא חומרי גלם ולהמשיך לייצר, אבל היתה התאוששות מהירה והמגזר חזר כבר לצמוח, כמובן שנדרש לבחון כיצד השפעת הקורונה תהיה בהמשך.
הסחר האיראני קיבל תפנית דרמטית כתוצאה מהסנקציות לכיוון מדינות האזור, זה תהליך שהחל עוד בשלב הסנקציות של אובמה. אמנם סין היא מדינת הסחר הגדולה ביותר, אבל איראן סוחרת עם עיראק כמעט כמו סין, ואחריה טורקיה, איחוד האמירויות ואפגניסטאן. קרי, התעשיה האיראנית והסחר הופנו מאירופה ומדינות רחוקות לסביבה הקרובה של איראן. זה מאפשר לאיראן להתגבר על הסנקציות שיש על מסחר גלובלי ושיט, ע"י משאיות ותעבורה יבשתית, ומסחר עם סין שהיא פחות פגיעה לסנקציות אמריקאיות. זה גם מראה שהטענות שאיראן שרדה את הסנקציות בזכות סין, אינן נכונות.
הסנקציות של טראמפ הביאו לצניחת הסחר עם סין ואירופה – הסחר עם אירופה צנח כתוצאה מהסנקציות השניות של ממשל טראמפ בנובמבר 2018 לחצי, מ-700 מיליון יורו, אבל לא ל-0. אירופה עדיין מספקת חומרי גלם ותרופות למשק האיראני. אבל, הסנקציות עצרו כמעט לחלוטין את ייצוא נפט מאיראן לאירופה וכך נוצר גירעון מסחרי של איראן עם אירופה, שמקשה על המשק האיראני. אבל גם הסחר עם סין, צנח בכמעט חצי, בדומה לזה של אירופה. זה בגלל שהחברות הסיניות הפכו להיות גלובליות, ולכן רגישות לסנקציות. ייצוא הנפט לסין מאזן את הסחר עם סין.
התקווה שאיראן תקרוס בגלל הסנקציות התחזקה כאשר שער הריאל צנח לעומת הדולר, אחרי הטלת הסנקציות, אבל למעשה השער של הריאל התאושש במהלך רוב שנת 2019 והתייצב בשער נמוך יותר מזה שהיה בזמן הטלת הסנקציות, עד לפריצת הקורונה, שהביאה לקריסה אמיתית בשער המטבע האיראני. השאלה הגדולה עכשיו האם איראן תצליח להתאושש מחדש כפי שעשתה ב-2019, אחרי פגיעת הקורונה.
איראן פגיעה לא בגלל שהיא מבודדת מהעולם (כמו צפון קוריאה), אלא בגלל שהיא סוחרת עם העולם וזקוקה למסחר הזה לכלכלה שלה. מאידך, בזכות המסחר הזה היא מצליחה לשרוד כלכלית למרות הסנקציות. חשוב לזכור את זה, כיוון שלדעתי זאת אחת הסיבות המשמעותיות בגללן איראן לא פורצת לפצצה. איראן לא יכולה להיות מנודה כמו צפון קוריאה, ולכן זקוקה ליחסים עם העולם. פריצה לפצצה תביא לגיטימציה להטלת סנקציות רחבות וכלל עולמיות, ואיראן רוצה להימנע מכך.
לאיראן תהיה הזדמנות כאשר הסנקציות יוסרו, להפוך לחלק מהכלכלה העולמית, ולא רק יצואנית נפט. הסנקציות אמנם הובילו לסטגנציה בכלכלה האיראנית, אבל מאידך הביאו לכך שאיראן פיתחה מנועי צמיחה שונים מאלו שהיו לפניהן, וכאלה שיוכלו לסייע לה להרחיב במידה ניכרת את השפעתה האזורית. זה קרה, בלי מימון חיצוני. מקבלי ההחלטות באיראן היו צריכים להגיב ללחץ הכלכלי שהוטל על איראן, והם עשו את זה, ולא נפלו לשיתוק.
כמה תובנות שיש לי מההרצאה –
למעט גל חדש ומשמעותי של קורונה באיראן, שיביא לקריסה בלתי צפויה, איראן תצליח להחזיק מעמד בסנקציות האמריקאיות ומדיניות הלחץ המקסימלי צפויה בסופו של דבר לכשלון. בסיבוב הנוכחי איראן היתה מוכנה טוב יותר לסנקציות והעקרון של "מה שלא הולך בכוח, ילך ביותר כוח" לא עובד ביחסים בין מדינות.
מדיניות "הלחץ המקסימלי" היתה משאלת לב, ולא מהלך אסטרטגי רציני. התפיסה שאיראן תבוא על ארבע ותיכנע לגחמות של טראמפ היתה לא רצינית. יותר מכך, ההשפעות האזוריות של איראן עמוקות ורחבות הרבה יותר ממה שהיה לפני הטלת הסנקציות וזאת בשורה רעה לישראל.
ישראל צריכה לחשוב על מדיניות חדשה במידה שביידן ייבחר בנובמבר כיוון שסביר שלא תימשך המדיניות של טראמפ. כדאי שנגבש תפיסה שלא דוגלת רק במה אנחנו לא מוכנים, אלא גם במה כן. ככלל, לאיראן יש אינטרסים שלא לבנות פצצה, ועל המרכיב הזה צריך לעבוד. המשמעות היא שההשפעה האזורית של איראן תגבר, לא רק בזכות ייצוא הנפט. פוטנציאל הצמיחה האיראני הוא מקור לדאגה עבור ישראל, ואני חושב שזה יהיה שגוי להאמין שהסטגנציה שנכפתה על כלכלת איראן תימשך.
