אסטרטגיה של אשליות

לממשלות נתניהו יש מדיניות עקבית בעשר השנים האחרונות, שימור שלטון חמאס כאמצעי להחלשת אבו מאזן, או לכל הפחות לחיזוק הטיעון שהפיצול הפלסטיני לא מאפשר מו"מ.
זאת מדיניות לגיטימית לחלוטין כל עוד מלווים אותה באסטרטגיה שמשרתת את המדיניות הזאת, שכוללת הגעה להבנות עם חמאס (למרות שהוא ארגון טרור), מהלכים לשיקום כלכלי של הרצועה שיחלישו את ההתנגדות לחמאס ברצועה, אבל גם יובילו גם להתחזקות צבאית של חמאס.

אבל, בישראל שולטת אסטרטגיית האשלייה העצמית. אסור לספר את הסיפור המלא, מותר רק להבטיח להיות חזק מול חמאס, ולהחזיר את ההרתעה. נתניהו הבטיח ב-2009 , ליברמן הבטיח לחסל את הנייה (כאילו זה מהלך אסטרטגי), בנט מברבר על המנהרות והחזרת הנצחון וגנץ עומד ומבטיח להשיב את ההרתעה.

אסטרטגיית האשלייה העצמית מאפשרת לקבל הודעות של דובר צה"ל, שלמרות שהירי של חמאס בוצע בטעות, תגובת צה"ל לא התחשבה בזה והוא תקף 100 יעדי טרור ביממה האחרונה. זאת כאשר ברור לכולם שזאת תקיפה של יעדי תודעה שמטרתה למכור לציבור שחמאס ספג את המכה הכי קשה מאז 'צוק איתן', ושדו"צ הוא תועמלן של ממשלת ישראל, שאמינותו פחותה מאשר זו של חמאס.

אסטרטגיית האשלייה העצמית מונעת מישראל ללכת להסדרה עם חמאס מבלי לעסוק בסוגיית חללי צה"ל ושני האזרחים שנמצאים בידי חמאס, כיוון שאין מבוגר אחראי שיעיז להודות שהבטחון הלאומי קודם למצוקות של הפרט. מותר לסכן את חיילי צה"ל במבצע צבאי בעזה, אבל אסור לומר שמהלך אסטרטגי שיביא לדחייה של מבצע צבאי אינו קשור לדרך היחידה להחזיר את גופות גולדין ושאול וזה הסכם שחרור אסירים.

אסטרטגיית האשלייה העצמית מאפשרת לנו להיות נחושים ולקזז כספים ששייכים לרשות הפלסטינית מבלי להבין שזה מחולל משבר עמוק בכלכלה של יהודה ושומרון שזה אחד הגורמים שמונעים הידרדרות בטחונית, למרות העדר אופק מדיני. במקביל, להגביל את תנאי הכליאה של אסירי החמאס וביחד עם קיצוץ הקצבאות מערער בצורה קשה את היציבות.

אסטרטגיית האשליה העצמית מאפשרת לנו שלא לדבר על כך, שהמדיניות מול חמאס קשורה לראייה הכוללת של הסכסוך הישראלי פלסטיני, כמו גם למדיניות של ישראל מול איראן. כל פעם, למרות המאמץ הניכר של ישראל לנתק את הלינקייג' בין הסוגיות האסטרטגיות הללו המציאות טופחת על הפנים.

אסטרטגיית האשלייה העצמית היא למעשה הדיון כיצד אפשר להיות קשוחים יותר, כי זה נשמע צודק, מבלי להבין שהקשיחות היא בסה"כ פיזור אדי דלק באוויר, בדרך לפיצוץ הבטחוני הקרוב.

עד אז אפשר לנהל את הדיון הטקטי על הכלה, תגובה חריפה והרתעה ולהרגיש צודקים.