דיסוננס קוגניטיבי – פרק ד' – ספיישל בחירות מיוחד

מאז נודעו תוצאות הבחירות, לפני יומיים, ראיתי לא מעט פוסטים משתאים: כיצד בחרו שוב בנתניהו גם אחרי החלטת היועמ"ש על כתב אישום, צריך להיות או מטומטם או לקבל שחיתות כדי לעשות זאת; כיצד תושבי הדרום מוכנים להמשיך לספוג ולהצביע עבורו; וכן הלאה.

לפני שאנסה להסביר מדוע דיסוננס קוגניטיבי הוא התשובה, מספר מילים על משהו אחר. לתושבי הדרום מותר להצביע נתניהו, זה לא מתיר למאוכזבים "להשאיר אותם לגורלם". כך גם ל"מסכנים" בקרית שמונה או בדימונה, או לכאלו שנזקקים לתרומות לארוחת החג בפסח. אופן ההצבעה שלהם לא מצדיק הפסקת תרומות, ניסיון לסייע או כל קריאה דומה שנשמעו כאן ביומיים החולפים.

כעת לעניין עצמו. בנוגע לתפיסת "העדר" אז כדאי לדעת שרוב אנשים מתנהגים כמו "עדר". רוב בני האדם מצביעים בדומה למה שהצביעו הוריהם, אלא אם התחוללה רעידת אדמה בסגנון מלחמת יום כיפור, או אוסלו והאינתיפאדה השניה. זה נכון לשני צדדי המפה הפוליטית. 80-90% יחזרו על הצבעתם הקודמת. אין ייחודיות לימין על פני השמאל בנוגע לזה.

אבל מה עם השחיתות, איך אנשים נורמטיביים מוכנים להצביע לנתניהו למרות כתבי האישום החמורים נגדו? התשובה (שלי) לזה היא מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי. זה המנגנון שהוגדר ע"י Festinger בשנת 1957 שעוזר לנו להתמודד עם סתירות בין שני ערכים חזקים יחסית, או בין התנהגות שלנו שאנחנו יודעים שהיא מזיקה.
בספר פסטינגר מסביר שזה המנגנון שעוזר למעשני סיגריות להתמודד עם ההבנה (הקיימת אצל רובם) שעישון מזיק לבריאות. ההסברים שהוא מצא אצל מעשנים הם, שזה "שווה" את זה במונחים של רווח מול סיכון. הערכה שהסיכונים שמייחסים לעישון הם Over estimated, או שלא ניתן להימנע מכל סיכון בחיים. הסבר שלישי שניתן היה שהפסקת עישון תגרום לעלייה במשקל שיביא לבעיות בריאותיות אחרות חמורות יותר. הם מסבירים לעצמם שזה "רק מעלה את הסיכון לחלות" וההנאה מעישון "שווה את זה".
המנגנון פועל גם על מצביעי ימין וגם על מצביעי שמאל, בכל אופן איני מכיר מחקרים שבדקו הבדלים כאלו.

במחקר מאוחר שפסטינגר פרסם ביחד עם קארלסמית' ב-1959, הם הראו שדיסוננס קוגניטיבי מופעל כאשר יש סתירה בין הקוגניציה שלנו "לא רציתי לעשות את זה" לבין ההתנהגות "עשיתי את זה".
בניסוי התבקשו 71 סטודנטים לעשות משימה ממש משעממת, לסובב ברבע סיבוב מקל כלשהו, למשך שעה. בסוף הניסוי הם התבקשו לשקר לנסיין שיושב בחדר ההמתנה שהניסוי ממש מעניין. מחציתם קיבלו בעבור המשימה 1$ ומחציתם קיבלו 20$. לאחר מכן הם התבקשו לחוות את דעתם האם הניסוי היה מעניין או לא. התוצאות הראו שאלו שקיבלו 1$ מצאו שהניסוי היה הרבה יותר מעניין מאלו שקיבלו 20$. ההסבר הוא ש-1$ אינו סכום מספיק שמצדיק לשקר עבורו, ולכן כדי להתמודד עם הדיסוננס שהם חוו, הם היו צריכים להצדיק לעצמם שהניסוי היה מעניין יותר.

לכן, פרסום החלטת היועמ"ש להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע רק חיזקה את הצורך להפעיל את הדיסוננס הקוגניטיבי. בדיוק כמו הסיבה שפסטינגר גילה את המנגנון. זה קרה כיוון שאישתו הצטרפה לכת של מאמינים שהגורו שלהם חזה את החרבת העולם בתאריך מסויים, וכאשר זה לא קרה, האמונה של חברי הכת במנהיג רק התעצמה והם היו משוכנעים ביכולותיו העל אנושיות.

השורה התחתונה, שהמנגנון עבד בדיוק באותה הצורה אצל תומכי אולמרט למשל (וכך גם שרון, ואם תרצו ברק). כפי שבא לידי ביטוי באמירתו של אמנון דנקנר שפרקליט המדינה צריך להתאבד אחרי הזיכוי של אולמרט.
ההצבעה לנתניהו לא נובעת מכך שיש יותר אנשים מושחתים בימין מאשר בשמאל, גם לא מכך שהם יותר "עדר". הכל היה דומה אם זה היה הפוך.
בואו נותיר את הויכוח הפוליטי בנוגע לפוליטיקאים ולא הענשה אחד של השני.

דיסוננס קוגניטיבי – פרק א': להודות בטעויות? ההיפך

דיסוננס קוגניטיבי – פרק ב': הידרדרות לשחיתות

דיסוננס קוגניטיבי – פרק ג': נקמה ומעגל הסלמה