הנחות היסוד בישראל בנוגע לרשות הפלסטינית הן שאבו מאזן והפת"ח זקוקים לישראל כדי להישאר "בשלטון" ולכן כל שנעשה לו יהי. קרי, התלות הזאת מחייבת את הרשות לקבל תנאיה של ישראל בכל מקרה, גם אם לעיתים היא עושה רעשים של התנגדות.
זה מאפשר פתח רחב לרעיונות יצירתיים שמתבססים על "צדק". הנה למשל, חוק קיזוז משכורות מחבלים. חוק צודק שעבר בהסכמה רחבה של קואליציה ואופוזיציה, הרי מי יכול להעיז ולצאת כנגד צדק שכזה, ועוד בתקופה של בחירות.
אמנם 25 שנה העלמנו עין מהצדק הבסיסי הזה, אבל מוטב מאוחר. נכון שאנחנו מקזזים פחות ממחצית מהסכום (הקיזוז חצי מיליארד הסכום המלא 1.3 מיליארד), אבל ככה אפשר יהיה לחוקק עוד חוקי צדק בהמשך, למה לסיים את התענוג בפעם אחת. כמובן, אין לנו בעיה מוסרית להעביר כספים לחמאס (לטוענים שלחמאס זה כסף של הקטארים, גם כאן מדובר בכסף של הרשות ולא של ישראל), אבל אל תבלבלו אותנו עם אינטרסים.
אהה, מאז שהתקבלה ההחלטה כחוק בכנסת, מנסה הממשלה לעקוף את החוק בדרכים שונות ויצירתיות, אבל אל תבלבלו אותנו גם עם אמירות מורכבות. כסף לתמיכה בטרור לא יעלה על הדעת.
הקונספציה שהרשות תסכים לכל תתפוצץ. זה ברבור שחור כמעט מובן מאליו. לנסות לנבא כיצד יתפוצץ זאת אחת הטעויות הבסיסיות בניבוי ברבורים שחורים, זה יהיה יותר יצירתי ויותר מורכב ממה שאפשר לדמיין.
שיווי המשקל ישראל-רשות-חמאס עומד להשתנות, הזדמנות נהדרת לסיפוח.