התפתחותה של אסטרטגיית "הפצץ וקווה לסיום" – פרק ד'

בפרק האחרון בסידרה נראה את השלב האחרון בהתפתחות האסטרטגיה כפי שהתבטא במלחמות ישראל בעזה.

'עופרת יצוקה' נפתח ב-27 בדצמבר 2008, בתקיפה אווירית דרמטית "יותר מ-100 מטרות, ו-60 מטוסים", במבצע "עופות דורסים" שהצליח לפגוע שעשרות שוטרים של חמאס (כ-270 הרוגים לחמאס ביממה זו, מתוך כ-900 בכל המבצע). המבצע התנהל בשלבים מתוכננים מראש (כאילו מלחמה היא עניין שרק מתוכנן מראש), בחלוף שבוע החל השלב הקרקעי של המבצע.
לכאורה, הלקחים ממלחמת לבנון הופקו, ישראל לא נרתעה מהפעלת צבא היבשה.
לאור זאת חשוב לומר, טענתי אינה שישראל לא מפעילה כוחות יבשה, אלא שהיא לא רואה במהלך קרקעי כלי אסטרטגי. בעופרת יצוקה ישראל ביתרה את רצועת עזה, בקו נצרים, אבל זה היה אמצעי לחץ, שמטרתו לחתור לסיום המבצע. גם הפעולה הקרקעית מסביב לעיר עזה עטפה את העיר ולא חדרה לשכונות הצפופות שלה. צה"ל לא קיבל משימה לטהר חלקים מהרצועה וגם לא לכבוש אותה. אלא לייצר אש, שלא היה ניתן להמשיך לייצר מהאוויר.
'עופרת יצוקה' הסתיים בהפסקת אש חד-צדדית, שלאחריה ישראל נסוגה מהרצועה בצורה חד-צדדית. חה"א השתמש ב-5400 פצצות (250 ליום), על ארגון קטן כמו חמאס.

מטרת המבצע "שיפור המציאות הבטחונית של תושבי דרום הארץ" שיקפה את המשכה של האסטרטגיה ההגנתית של ישראל. אין לנו יעדים חיוביים במלחמות ועימותים וכאשר אלו פורצים אנחנו מעוניינים שהם יגיעו לסיומם בורסיה כלשהי של הפסקת אש. ומחכים להזמנה שזה במלחמת לבנון השניה זאת היתה החלטה 1701, ובעופרת יצוקה הודעה חד צדדית של ישראל, אחרי שיוזמות בינלאומיות כבר היו על הפרק.

נכון שהמבצע התנהל במציאות מדינית מורכבת, אולמרט, ליבני וברק ראו כל אחד את המבצע בצורה אחרת. אולמרט היה בסוף דרכו בדרך להגשת כתבי אישום, ליבני המועמדת לראשות הממשלה וברק מועמד לכאורה בראשות העבודה. במצב שכזה בלתי אפשרי ליצור מדיניות קוהרנטית. כמו במלחמת לבנון ישראל הפציצה מהאוויר ומהיבשה, אבל למעשה קיוותה לסיום, השינוי היה שהמהלך הקרקעי היה נראה חלק טיבעי ולא מהלך שישראל חוששת ממנו (יש לזה חשיבות).

לאחר המבצע החליטה ישראל על פיתוח מערכת 'כיפת ברזל'. ההצלחה המדהימה של המערכת היתה השלב האחרון באסטרטגיית "הפצץ וקווה לסיום". ישראל תוכל להכיל תקופה ארוכה של לחימה עם נפגעים מעטים יחסית, ולהמשיך לתקוף מטרות עד הפסקת האש.

מבצע 'עמוד ענן' נפתח ב-14 בנובמבר 2012, באותו שיטה של תקיפה מפתיעה מהאוויר. הפעם של רמטכ"ל חמאס 'אחמד ג'עברי'. למעשה אם מנסים להיזכר מה השגנו במבצע הזה, זאת התקיפה הזאת. חה"א תקף 1500 מטרות ב-8 ימים והרג כ-155 אנשי חמאס. 'כיפת ברזל' הגנה (6 הרוגים, מתוכם 4 אזרחים) עד הכרזה על הפסקת האש בקהיר. אמנם ישראל גייסה מילואים והעבירה כוח קרקעיים כדי לאיים במבצע קרקעי, אך בפועל לא היתה כוונה אמיתית למבצע קרקעי. המטרה היתה לנסות ללחוץ על חמאס להגיע להפסקת אש. למעשה הפסקת האש הושגה כיוון שישראל הסכימה לדרישות המדיניות של חמאס, בדיוק כמו בסבבים של השנה האחרונה. השימוש בצבא היבשה היה תחבולה להשגת הפסקת האש המיוחלת.
בסיום המבצע נותרנו עם מספרים חסרי המשמעות, אבל היעדר הנכונות להפעיל את צבא היבשה חזר.

'צוק איתן' נפתח ב-8 ביולי 2014 ונמשך 51 יום. חיל האוויר תקף 5,262 מטרות (חמאס זה ארגון של כ-20,000 לוחמים). 43,000 פגזי ארטילריה, 39,000 פגזי טנקים, יותר מ-4 מיליון כדורים. הכל ביחד הביאו להריגת 700-1000 פעילי טרור, בכל קנה מידה זה יחס גרוע. לכאורה חוץ מלהפציץ ולירות סתם, צה"ל עשה מעט מאוד, ובזמן הזה ישראל קיוותה שייגמר.

במהלך המבצע היו 12 ניסיונות להפסקת אש, מרביתם התקבלו ע"י ישראל ונדחו ע"י חמאס בסופו של דבר. הפעולה הקרקעית נגד המנהרות היתה בניגוד לרצונה של הממשלה, ונבעה מלחץ פנימי אחרי שהתבררה משמעותם ומהתארכות המבצע, כיוון שלא היה דרך לסיים אותו חוץ מהמתנה לכך שחמאס יסכים להפסקת אש. כל מה שישראל עשתה זה להפציץ ולקוות לסיום.

בשנה האחרונה היו ימי קרב רבים כמו 48 שעות הלחימה האחרונות, בכולם היתה לישראל גישה דומה. סביר שיהיו מבצעים נוספים, אבל את הבירור של מהו מתאר הייחוס לבנין הכוח של הצבא לא עשינו. צה"ל משקיע במודיעין למטרות, וחימוש אווירי. צבא היבשה שומר על כשירות, כדי שחלילה לא יחזור הלקח מ-2006.

ב-2015 פרסם הרמטכ"ל את אסטרטגיית צה"ל להלן המרכיב המרכזי בתוכה: מהלומה משולבת מיידית ובו זמנית באמצעות שני מרכיבי יסוד: הראשון – תמרון מיידי, שמטרתו פגיעה באויב, כיבוש שטח, צמצום הירי מהשטח שנכבש, תפיסה והשמדה של תשתיות צבאיות ופגיעה בשרידות השלטונית של האויב. השני – הפעלת אש אסטרטגית-מערכתית רחבת היקף, המבוססת על חופש פעולה אווירי ועל מודיעין איכותי.
אפשר לספר לעצמנו סיפורים, החלק הראשון הוא לא חלק מהתפיסה האסטרטגית של ישראל.

הפרקים הקודמים בסידרה:
התפתחותה של האסטרטגיה הצבאית "הפצץ וקווה לסיום" – פרק א'
התפתחותה של האסטרטגיה הצבאית "הפצץ וקווה לסיום" – פרק ב'
התפתחותה של האסטרטגיה הצבאית "הפצץ וקווה לסיום" – פרק ג'