נשיא ארה"ב לא מתכוון לתקוף באיראן, הסנקציות שהוא הטיל על חמינאי ובכירים נוספים היו דרך לנסות להסיט את תשומת הלב מהערווה שנחשפה. זה שאתה מצייץ חזק, ומטיל סנקציות חזקות זה לא מספיק בכאוס של היחסים הבינלאומיים. אין נצחונות זולים ואין הישגים בלי השקעה ומאמץ סזיפיים.
טראמפ חזר והבטיח לפני הבחירות ב-2016 שהוא יסיים את המלחמות הבלתי נגמרות במזרח התיכון, שעלו למשלם המיסים האמריקאי מספר טריליוני דולרים. בביקור שלו בעיראק הוא אמר לחיילים שהגיע הזמן לחזור הביתה, וכך גם חזר ואמר אחרי שהכריז על הנצחון על דאע"ש.
פעם אחר פעם הוא מדבר על כך שארה"ב היא לא פראיירית יותר ולא מוכנה לשלם יותר עבור בטחון העולם. כך היה אחרי שהכריז נצחון על דאעש והודיע שעכשיו אחרים צריכים לשלם על המשך המלחמה בדאעש. גם אחרי הפלת המל"ט ע"י האיראנים הוא דיבר על כך שהנפט מהמפרץ הפרסי מגיע לסין ויפן ולכן הן צריכות לשלם על הבטחון ולא ארה"ב.
לפני טראמפ היה נשיא אמריקאי חלש, שנבחר על בסיס ההבטחה לסיים את המלחמות הכושלות במזרח התיכון. כמו כל תנועת מטוטלת, אחרי שתי מלחמות יקרות, הציבור האמריקאי חזר להתנגד להפעלת כוח אמריקאית מחוץ לגבולות ארה"ב. יש מחירים לחוסר נכונות להפעיל כוח, אתה מוגבל ביכולת ההשפעה שלך. כאשר איראן עשתה בעיות ונתניהו איים להביא על ארה"ב מלחמה בתקיפה ישראלית, אובמה הבין את זה, גייס ברכות את כל חברות מועצת הבטחון והאירופים להטלת סנקציות קשות שהביאו את איראן למו"מ.
איראן באמת הגיעה לשולחן וגילתה שאובמה הכי רוצה, זה לוודא שלא תהיה מלחמה. הם ויתרו קצת אובמה ויתר הרבה, אבל הסיר את איום המלחמה מהמדף. בהסכם יש גם דברים חיוביים, הוא מטיל פיקוח הדוק והרחיק את איראן מפצצה, אבל גם אין בו הרבה דברים, הוא קצר מועד, הוא לא מטפל בטילים ובבעיות איראניות אחרות. אבל בעיני הוא משקף את המחיר של חוסר הנכונות להפעיל כוח, זה מה שאפשר להשיג כאשר אינך מוכן לשלם מחיר.
זה נכון גם לגבי המדיניות של האירופים וארה"ב מול הרוסים במזרח אירופה, הרוסים העריכו שהמחירים שישלמו עבור הפעולות שלהם יהיו נמוכים ולכן היו מוכנים להיות אגרסיביים גם באוקראינה וגם בסיפוח קרים.
טראמפ (היה?) משוכנע שאפשר להצליח בזול. אובמה הצליח להביא את איראן לשולחן, הוא יביא אותם יותר חזק. לפני שנתיים הוא הוכיח שהוא רציני, אחרי שתקף תקיפה בסוריה. אבל זאת היתה תקיפה זולה, בלי לקיחת סיכונים שהובילה לכלום בתוצאה הסופית. את איומי המלחמה עם צפון קוריאה הוא סיים בפסגה רפה, התקיפה בסוריה הסתיימה בשוועת החזרת החיילים. את הבלוף אי אפשר להחזיק לאורך זמן, אחרי שנתיים וחצי כהונה, העולם הפנים שטראמפ לא מוכן לשלם מחיר גבוה עבור הישגים. אפילו בחצר האחורית של אמריקה הלאטינית הוא נמנע מחיכוך עם רוסיה בנוגע לונצואלה.
לא בטוח שבסוף המעשה ארה"ב לא תיגרר למלחמה עם איראן.
ישראל זיהתה שאיראן בונה איום גרעיני מסוכן, ובארה"ב יש נשיא חלש שלא ימנע ממנה את זה בכוח. השקענו הון עתק כדי לבנות יכולת תקיפה אמינה. חזקה ככל שנהיה, אין באפשרותנו למנוע צבאית מאיראן פצצה. תקיפה ישראלית היתה מעכבת את היכולת האיראנית, אבל יותר מכל גוררת את ארה"ב למלחמה. ארה"ב לא רצתה מלחמה, ונאלצה לעשות מעשה, חוץ מהניסיונות לרסן את ישראל. ישראל לא היתה מוכנה לקבל את התוצאה הסופית, אבל גם לא היתה מוכנה לשלם את המחיר הדרוש כדי להניע תהליכים משמעותיים יותר. המחיר המיידי היה מלחמה עם חזבאללה ועימות חריף עם ארה"ב, המחיר ארוך הטווח מלחמה גלויה עם איראן.
במקביל, סוריה נקלעה למלחמת אזרחים. ישראל נקטה מדיניות פאסיבית, מתוך הנחה סבירה שאין ביכולתנו להשפיע בצורה חיובית על התוצאה הסופית, בפרט כאשר ברור שארה"ב לא מוכנה להשקיע משאבים כדי להיות מעורבת בתהליך עיצוב המזרח התיכון מחדש. הסתפקנו בתקיפות מהאוויר של אמל"ח שמיועד לחזבאללה.
לאחר מספר תהפוכות, הרוסים הגיעו לסוריה בספטמבר 2015 והקערה התהפכה בפעם האחרונה (עד עתה). הברית הרוסית-איראנית-אסאד היא הצד המנצח. ישראל הבינה את זה באיחור רב, והתחילה לתקוף מהאוויר את האיראנים, אבל התקיפות הישראליות התאפשרו תחת הנחה אחת, שהסיכונים והמחיר יהיו נמוכים. ברגע אחד, לפני 9 חודשים המצב השתנה. מאותו רגע, התקיפות של ישראל הן במשורה.
השאלה אינה האם מלחמה היא דבר טוב או לא, איני קורא לצאת למלחמה נגד הרוסים בסוריה, האיראנים באופן כללי ובסוריה בפרט או משהו כזה. פשוט, מי שלא מוכן לשלם מחירים גבוהים לא יכול לצפות להישגים גדולים. פשוט צריך להיות מוכן להסתפק בזה.
כאשר עושים הרבה רעש ואין מחיר מאחורי הרעש, נשאר בעיקר הרעש.