טראמפ הולך או נשאר או משהו

יש מספר מימדים בהם אפשר לנתח את ההסכם של טראמפ עם ארדואן: בקומה האסטרטגית, משמעויות לישראל, לקחים אירוניים, פופוליזם קווים לדמותו

בקומה האסטרטגית –

בהיבט המדיניות האזורית של ארה״ב, טראמפ ממשיך את המדיניות של אובמה. ממשל אובמה החליט שהמזרח התיכון הוא אזור פחות חשוב לארה״ב, לכן תצומצם הנוכחות האמריקאית באזור, כדי להסיט משאבים לעימות הגדול באמת של ארה״ב, נגד סין. אובמה היה עקבי בזה, גם כאשר הרוסים נחתו בחמימים.

בנוגע לאיראן, המשמעות של ההחלטה היתה שהחלופות של ארה״ב חייבו פתרון מדיני – הסכם. אפשר להעביר המון ביקורת על ההסכם, אבל הוא קוהרנטי עם האסטרטגיה שהיתווה אובמה, גם אם זה לא מצא חן בעינינו. ארה״ב העריכה שיציאה הדרגתית מהאזור תחייב את מדינות האזור לפתח מענה עצמאי מול איראן, וכך יווצר בהדרגה מאזן כוחות אזורי חדש. עד שזה יקרה חוסר היציבות צפוי כל עוד המצב דינמי.

לטראמפ לא היתה כוונה אחרת, בכל שנות אובמה הוא צייץ נגד הנוכחות הבזבזנית באזור והמלחמות המיותרות. הציפיה בישראל שהוא יהפוך את המדיניות היתה הרבה משאלת לב מלווה במלחמה העזה בין ימין ושמאל, שעליה אדבר בפרק האירוניה. למרבה הצער משאלת הלב הפכה לאסטרטגיה, וקיבלנו דוגמא מוחשית איך מתפתחות קונספציות, ואיך למרות כל סימני האזהרה ממשיכים להתבצר בהן עד שהן מתפוצצות.

הבעיה עם החלטת טראמפ אינה בהיעדר הגיון אסטרטגי, אלא בכך שהיא מבטאת את חוסר העקביות שלו בחיבור בין סוגיות, כיוון שהוא רואה כל מקרה לגופו. רוצה לממש מדיניות של עזיבת האזור, אבל יוצא מהסכם הגרעין. מדיניות ״לחץ מקסימלי״, אבל ניתנים פטורים ומכופפים ראש מול איראן. פומפיאו מכריז על פעולה מלחמתית של איראן, במקביל לניסיונות פגישה לחזור למו״מ. מטיל סנקציות על ארדואן בגלל רכש סוללות מרוסיה, אבל בסוף דוחה אותן ועכשיו מגיע להסכם מגוחך איתו. עושה קולות מלחמה מול קים, אבל מתהפך בשביל פגישה ומאותו רגע מתעלם מניסוי הטילים שלו כולל האחרון מצוללת. בשורה התחתונה הצעדים חסרי היגיון משותף, המדיניות מול קים הפוכה מזו מול איראן, למרות שצפ״ק חשובה יותר איראן זוכה לקשב רב יותר. ארה״ב שזו המשענת האסטרטגית שלנו מושמת ללעג. מי שרואה בזה חלק ממלחמת הנגד של השמאל בימין, בורח לדעתי מהמציאות, טראמפ לא על סקלת ימין שמאל, הוא סתם פופוליסט.

משמעויות לישראל –

בראייתי, טראמפ לא ישיג דבר מול איראן וזאת צריכה להיות הנחת העבודה בישראל. במקרה הטוב הוא לא יגרום לה להתגרען. ישראל לא יכולה לעשות בכוחה הצבאי לבד. לאור זאת, כדאי לנו להפריד את הפרופיל של נושאי המאבק באיראן ולשנות את סדר העדיפויות, לטובת יצירת מנופי השפעה על גורמי האיום מטעמה של איראן. זה האתגר הבטחוני שלפתחינו.

מרכז הכובד של המאמץ הבטחוני הישראלי צריך להיות בתפיסה הגנתית ולא בראש המצעד של העימות. איראן לא חייבת להיות הבעיה של ישראל מבחינת העולם, היא יכולה פשוט להיות בעיה שלנו שאנחנו יכולים לסכל את שאיפתה לפגוע בנו. כוונתי בזה שאנחנו לא חייבים להיות אלו שעומדים בראש החזית של מערכת האיזונים האזורית, זאת תתנהל בין הסוניות לאיראן. אנחנו צריכים להיות מאחורי הקלעים. למעשה העובדה שאנחנו בראש המאבק, מחייבת את איראן להעצים את המאבק בנו, דינמיקת הסלמה קלאסית.

לקחים אירוניים –

מיום כניסתו לתפקיד טראמפ הפך למשיח, כורש של ימינו. הנשיא שהציל אותנו מהמן חוסיין אובמה, שרצה בהשמדתינו. מה שזה משקף, זה את הטרלול שבו נמצא השיח בישראל בעד ונגד נתניהו. אם אובמה היה בעימות עם נתניהו אין אפשרות ביניים לבחון את הסוגיות בפני עצמן.

כל מה שאובמה יעשה יהיה אסון, כה אמר מלכנו. מאבק הזהויות כל כך חריף שבחירת טראמפ הפכה להיות הוכחה לגאונות וצדקת הדרך של מישהו, למרות שישראל השפיעה על כך מעט. תוסיפו שגרירות ורמת הגולן והכי חשוב הוא ביטל את ההסכם של אובמה. במקום לדבר על המהות שהיא למנוע מאיראן להתגרען, ההסכם הפך להיות המטרה. עזיבת ההסכם הפכה להוכחה שנתניהו צדק מהיום הראשון.

זה לא אומר שהטיעונים של מתנגדי נתניהו יותר רציונליים, הם לא. אבל זה לא אמור לנחם איש. ההבדל היחיד כרגע הוא שה״ימין״ בישראל בשלטון אז יש דמות לסגוד לה. בשמאל האחרון הוא רבין (מורשת רבין, מה זה בכלל)

אין עיסוק בשום סוגיה, למעט כותרות של ימין מול שמאל. ימין אמיתי, ימין חדש, למה אתה בוחר ימין ומקבל שמאל וכו׳ – פשוט שממה

טראמפ נבחר כימני אז מערך הזהויות מסתדר בהתאם.

למען הסר ספק, אני חושב שטראמפ אידיוט גס רוח, וחסר כישורים לניהול מדיניות חוץ בכלל. אם זה מקל על ״הימין״ אז בכיף. אני מודה שאיני מוצא במדיניות שלו עניין ימני או שמאלי, סתם פופוליזם מלא סתירות. עזיבת המזרח התיכון ע״י ארה״ב אינה סוגיה של ימין או שמאל. אפשר היה לעסוק בזה ברצינות כאשר אובמה החליט על זה, ולא לעסוק בו אישית וכך גם בנוגע לטראמפ. זה מתחדד כי המדיניות של שניהם דומה, מה שמוכיח שהכל אישי. איך אפשר היה לבוז לאובמה ועכשיו להלל את טראמפ, פשוט מופרך.

איך אפשר היה להשתולל משמחה שטראמפ מפרק את הגרעין של צפון קוריאה וזה יביא את איראן להתחנן לכניעה, ולשכוח את זה כאילו לא היה כאשר הוא עזב את הסכם הגרעין. איך ניתן היה לנהות אחרי הספין של הסכם ׳ברית ההגנה׳ דקה לפני הבחירות כאשר ברור שטראמפ מתנגד נחרץ למעורבות צבאית אמריקאית מיותרת.

הכל מטומטם, בגלל שחייבים לקטלג הכל ימין או שמאל.

אם יש סליחה שצריך לבקש שהכל מטומטמם, אי אפשר שאנשים יהיו באמצע, או בשליש. אם הצבעת נתניהו אתה חייב להיות נגד הסכם הגרעין, אם הצבעת לשמאל אתה צריך להתנגד להימנעות ממלחמה בעזה.

שיהיה יום כיפורים מועיל

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top