מדברים לא מעט על כך שיש דעיכה בדמוקרטיה בעולם. מדדי הדמוקרטיה העולמיים מראים סימני דעיכה עקביים אחרי פריחתה של הדמוקרטיה בעולם. אחרי הבום הדמוקרטי שחווה העולם אחרי נפילת הגוש הקומוניסטי, ופריחתה של הדמוקרטיה בעולם, יש כעת נסיגה.
במדד Freedom of house (שבודק חופש עיתונות בעיקר) יש ירידה רצופה של 13 שנה, מאז 2005. 41 מדינות ירדו בסטטוס שלהן בשנים אלו, (מחופשי לחופשי חלקית או מחופשי חלקית ללא חופשי). מתוך 41 המדינות שדורגו חופשיות ברציפות מאז 1985, ב-22 מהן יש ירידה בציון הדמוקרטי ב-5 השנים האחרונות.
פופוליסטים עולים לשלטון בלא מעט מדינות או שהם זוכים להצלחות רבות – הונגריה, פולין, ארה"ב, ברזיל, מקסיקו, סרביה, הודו הן דוגמאות בולטות.
גם מדד V-DEM מראה ירידה. 30 מתוך 36 המדינות בחמישון העליון של הציון הדמוקרטי, ירדו בציון בעשור שבין 2008 ל-2018.
לעומתם האקונומיסט מראה על יציבות במדד העולמי (עם ירידה קטנה). האקונומיסט מראה שבעוד שיש עלייה בעולם בהשתתפות של הציבור בתהליך הדמוקרטי, יש ירידה בזכויות האזרח.
נסיגה במדדי הדמוקרטיה מעידה על שינויים במבנים הפוליטיים בתוך המדינות השונות, ולעיתים על יכולתם של פוליטיקאים להשתלט על הדמוקרטיה, כמו ארדואן, פוטין, צ'אבס, אורבאן, ומורבייצקי.
אחת התופעות המעניינות בעיני, היא השחיקה בערכה של הדמוקרטיה בעיני הציבור במדינות המערב. הנה כמה נתונים מתוך המחקרים העדכניים:
בסקר האחרון שפורסם ב-PEW ניתן לראות שבמדינות רבות רוב הציבור לא מרוצה מהדמוקרטיה במדינה. בדמוקרטיות ותיקות כמו בריטניה, צרפת, איטליה יותר ממחצית הציבור לא מרוצה מהדמוקרטיה. זה שהציבור לא מרוצה מהדמוקרטיה עוד לא מצביע על כך שערכה נשחק, לשם כך נדרש לבחון האם לחיות בדמוקרטיה חשוב לציבור.
בארה"ב, פחות משליש מילידי שנות ה-80 סבורים שזה חיוני לחיות בדמוקרטיה, ורק קצת יותר ממחצית הציבור כולו!
מעניין לראות שהשכלה גבוהה מגבירה את שביעות הרצון מתפקוד הדמוקרטיה (בערך ב-10%) במרבית המדינות.
ב-1995 1/3 מהאמריקאים בגילאי 18-24 תמכו במערכת פוליטית של "נשיא חזק" שלא תלוי בקונגרס. ב-2011 44% מהצעירים תמכו בזה. גם אם בזה ניתן לראות כמיהה לפתרון הבעיות בדמוקרטיה ועדיין להאמין בה, את השאלה האם היית מעדיף לחיות תחת דיקטטורה צבאית לא ניתן לפרש אחרת. ב-1995 אחד מכל 16 אמריקאים תמך בזה, ב-2011 אחד מכל 6. בקרב הצעירים שיעור התמיכה בדיקטטורה צבאית עלה מאחד מכל 12, לאחד מכל 4.
נתון מפתיע הוא שהתופעה חזקה דווקא בקרב עשירים, ב-1995 התמיכה בדיקטטורה צבאית היתה גבוהה הרבה יותר בקרב עניים. ב-2011 התמיכה גבוהה יותר בקרב העשירים. אצל צעירים עשירים התמיכה בדיקטטורה צבאית קפצה מ-6% ל-35%(!) בתוך 16 שנים.
התמיכה בדיקטטורה צבאית ומנהיג חזק קיימת גם בדמוקרטיות אחרות. זה השינוי הממוצע בתמיכה בשלטון צבאי במדינות בעולם על פני 15 שנים. בשבדיה, בריטניה, הולנד, גרמניה וצרפת יש עלייה ניכרת בתמיכה.
לעומת זאת, דווקא צ'ילה שחוותה דיקטטורה יחסית מאוחרת יחסית יש צניחה בתמיכה כזאת.
גם הכמיהה למנהיג חזק שיכול לפעול ללא תלות של הפרלמנט צוברת תמיכה במדינות רבות: רומניה, הולנד, אורוגוואי, הונגריה, ספרד מובילות בעליה בשיעור הכמיהה למנהיג חזק. בגרמניה התמיכה קפצה מ-16% ל-33% בין 1999 ל-2017, בצרפת מ-35% ל-48% ובבריטניה מ-25% ל-50%.
הסקר האחרון של PEW מאפשר לבחון גם אלו סוגיות דמוקרטיות חשובות יותר עבור הציבור.
מערכת משפט הוגנת מקבלת חשיבות גבוהה, ברוב האירופיות. מעניין שדווקא בפולין בה נערכה רפורמה לשינוי בית המשפט כחלק מההשתלטות של מפלגת החוק והצדק על הדמוקרטיה הפולנית, חשיבותה של מערכת המשפט נמוכה יחסית. (72% לעומת חציון אירופי של 87%).
אבל הנתונים המעניינים הם ש-1/4 מהאירופים לא סבורים שחופש הביטוי חשוב מאוד, 1/3 מהאירופים לא סבורים שתקשורת חופשית חשובה ו-2 מכל 5 לא סבורים שצריך מפלגות אופוזיציה חופשיות.
ברוסיה, פחות מ-1/2 סבורים שחופש ביטוי חשוב, 2 מ-5 מחשיבים תקשורת חופשית, ופחות מ-1/4 סבורים שצריך אופוזיציה חופשית.
פולין מעניינת במיוחד, במשך שני עשורים היא היתה המודל לדמוקרטיה מצליחה. הכלכלה הפולנית פרחה והיא חצתה את סף 14,000$ תל"ג לנפש שנחשב סף שמעליו הדמוקרטיה יציבה. השלטון התחלף בצורה מסודרת 5 פעמים במהלך 2 העשורים עד לתחילת העשור הנוכחי. אבל הבחירה במפלגת החוק והצדק ב-2015 חוללה שינוי מהיר.
בשלב הראשון, הממשלה פעלה להחלשת המוסדות העצמאיים ולהשתלט על בית המשפט. לשם כך, הוגדל מספר השופטים בבית המשפט העליון, הופחת גיל הפרישה של השופטים (כדי להביא לפרישתם של כמה שופטים נוספים) ובוצע מחטף בפרלמנט כדי להביא לבחירת שופטים שהם נאמנים למפלגה.
בשלב השני, הממשלה השקיעה כספים בתעמולה מפלגתית, בעיקר כדי להשתלט על ההשפעה בערוץ הטלוויזיה המרכזי, כולל שליטה בתכנים ובתכניות בתקשורת.
בשלב השלישי, החלה המפלגה לצמצם את יכולתה של האופוזיציה להבעת דיעה באמצעות חוקים מגבילים את היכולת למחות נגד מדיניות הממשלה, לרוב ע"י שימוש בטענות לאומניות שביקורת כזאת מהווה פגיעה באומה הפולנית. אחד מהחוקים האלו הוא החוק נגד השימוש בשם "מחנות השמדה פולנים" ושיתוף הפעולה של פולנים בשואה.
בהסתכלות לאחור, סימני האזהרה לגבי יציבות הדמוקרטיה בפולין היו קיימים. חוסר שביעות הרצון מהדמוקרטיה היה כפול לעומת המדינות הקרובות. ב-2010 חמישית מהפולנים תמכו בחלופות אוטוריטריות, כפול מהאזרחים באיחוד האירופי. שיעור דומה לאמריקאים צעירים היום. גם חקיקה לאומנית, דיבורים על "בוגדים" מבית ורטוריקה אנטישמית החל עוד בטרם עלתה מפלגת החוק והצדק לשלטון (המפלגה היתה בשלטון ב-2005 והוחלפה בבחירות אחרי).
סימני האזהרה שהיו בפולין קיימים היום בדמוקרטיות של מערב אירופה ובארה"ב, ולגבי ישראל יחליט הקורא. השאלות בישראל שונות בסקרי דעת קהל אבל בסקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה יש נכונות להגבלה של המיעוט הערבי, מה המשמעות של זה בקרב הציבור היהודי בלבד, מורכב יותר להבנה (תקצירון של דו"ח המכון לפני שנתיים).
מעניין לראות לאן זה יתפתח.
מקורות:
"The People VS. Democracy", Mounk, Cambridge (2018)
"The Danger of Deconsolidation: The Democratic Disconnect", Stefan Foa & Mounk, journal of democracy 27, no. 3 (2016)
"Facing Up to the Democratic Recession", Diamond, journal of democracy 26, no. 1 (2015)
Freedom House, Freedom in the world 2017: Populist and Autocrats: The Dual Threat to Global Democracy, Rowman & Littlefield (2017)
"The Long Decline of Trust in Government and Why That can be Patriotic", Vavreck, NYT 3.7.15
"How Stable Are Democracies? Warning Signs Are Flashing Red", Taub, NYT 29.11.16
European Public Opinion Three Decades After the Fall of Communism, WIKE, POUSHTER, SILVER, DEVLIN, FETTEROLF, CASTILLO & HUANG, PEW, 15.10.19
Is Poland a failing democracy? Politico 13.1.16
The assault on democracy in Poland is dangerous for the Poles and all Europe, Neal Ascherson, The Gurdian 17.1.16