כיוון שבימים כאלו אין טעם לנתח מי הבקיע למי, מה היתה הדקה, ומה צפוי לקרות, וגם כי אין לי משהו חכם לומר על זה, זאת הזדמנות לדבר על כמה סוגיות משנה, שמלוות את הסיכול שהיה הלילה
הסוגיה המשפטית
אין שום מגבלה משפטית לחסל את מי שפועל לפגוע נגד מדינת ישראל, בדיוק כמו שסוכל פיגוע הרחפנים לפני מספר שבועות. היכן מתעוררות מגבלות? ראשית, צריך שיהיה מודיעין שזה מתרחש, כיוון שאין אפשרות לחסל סתם כך אנשים, אבל נניח שזאת סוגית פשוטה יחסית. הבעיה מתעוררת כאשר בתקיפה צפויים להיפגע אנשים שאין לך הוכחה שהם מעורבים בפעולה. כמה מותר להרוג כדי לסכל פעולה כנגדך? אז זהו שאין לזה תשובה באמת. נניח ש-100 זה מחוץ למגבלות, ו-1 זה בסדר. מה נקודת האיזון אינה באמת סוגיה משפטית, אלא של מקבלי ההחלטות (הקבינט). השיקולים שבפניהם הם כמה:
מה מידת ההסלמה שהם מוכנים לספוג – מתוך בהנחה שכמות רבה של הרוגים מגדילה את הסיכון;
הלגיטימציה שיש לפעולה – מה היה עד עכשיו (במקרה הזה פעמים רבות של ירי על ישראל), מה תהיה התגובה "בעולם" על הנזק שהתקיפה תייצר. למי שסבור שלגיטימציה לפעולה אינה רלבנטית יכול להתבונן על המעצמה הגדולה בעולם ולראות שגם עבורה זה שיקול משמעותי, אז מה נגיד אנחנו אזובי הקיר.
קיימות עוד שאלות טקטיות כמובן על היכולת לבצע, מידת הבטחון שפוגעים ביעד עצמו ובמטרה.
לבסוף יש גם שאלה משפטית האם הפעולה חוקית בעיני הדין הבינ"ל, בעיקר כי מדינת ישראל צריכה להגן על חייליה שנשלחו לבצע את המשימה מפני תביעות בעולם וכך גם על הפוליטיקאים. לא, למדינה אין זכות לשלוח חיילים לבצע פעולות לא חוקיות מטעמה ולחשוף אותם לתביעות כאלו.
אני רואה שיש הרבה שמנסים להפוך את זה לדיון פשוט וציני, כאילו המשפטנים הם אלו שמגבילים את הדרג המדיני וצה"ל, זה מאכזב ומדכא. האחריות כולה על הקבינט, ברצותו יקרה הכל.
יש הרבה מאמרים על הסוגיה המשפטית אבל מצורף מאמר מומלץ של פרופסור דוד אנוך: מוכנות לספוג אבידות כהכרח מוסרי
המנוח
שמעתי שמייחסים למנוח (זה סתם כינוי ציני, אז בלי תגובות זועמות) אחריות לכל הרע שיצא מהרצועה. לאור הירי מהבוקר אני חושב שצריך קצת להקטין בחשיבותו של האחראי התורן על טרור נגד ישראל. קצת פרופורציה לא תזיק.
בלבולי הרתעה
אי אפשר לדון במשוואות כאלו תוך כדי האירוע, הן נוצרות לאורך זמן רב. גם אם זה יסתיים עכשיו ללא תגובה ישראלית משמעותית לירי לתל אביב, אין זה אומר שההרתעה הצליחה או נפגמה. המשחק הוא משחק של אינטרסים, האם מחר, מחרתיים או בעוד חודש, יהיה למישהו בעזה אינטרס לירות על ישראל, והאם לישראל יש אינטרס לירות בחזרה.
ראש הממשלה והרמטכ"ל דיברו על כך שישראל לא מעוניינת בהסלמה. המשמעות שההחלטה לסכל את הבחור החביב של הג'יהאד האיסלמי נבעה מראיית הדרג המדיני את האינטרס של ישראל. לכל הציניקנים (כולל אני) האינטרס של ישראל נתפס בקשר ישיר ע"י כל ראש ממשלה גם לפי האינטרס האישי שלו, אי אפשר לנתק בין השניים. זה נכון לכל מנהיג, מוזמנים לחשוב כך על טראמפ, זה יסייע לניתוח.
מכאן, שבמקום לדבר על הרתעה, להכות בהם בכל הכוח, חמאס ספג את המכה הכי קשה מאז 'צוק איתן', אנחנו צריכים לשאול את המנהיגים מה הם רוצים להשיג. מזל שיש סיכול מוצלח, כדי לשמוע בפעם הראשונה מההנהגה הישראלית, שאנחנו חותרים להשיג הסכם רגיעה מול חמאס. לא שזה לא היה ברור עד עכשיו, פשוט חבל שלא יכלו לומר את זה בכל סבבי ההסלמה שהיו בשנה וחצי האחרונות. ניחא לא היו אומרים, אבל בכל פעם הכחישו במרץ.
הירי של הג'יהאד האיסלמי נועד לכך שישראל תימנע מסיכולים כאלו בעתיד, העובדה שישראל היתה מוכנה לעשות זאת כולל לספוג את הירי עד עכשיו, ישפיע על ניסיונות הירי הבאים. זאת מערכת יחסים דינמית, ואין סטטוס קוו ממושך, לכן גם אין מציאות שיש הרתעה או שאין הרתעה, העולם יותר מורכב.
ביטול יום העבודה בתל אביב
בבוקר בוטל יום העבודה ואח"כ הוחזר למי שיש מרחב מוגן. בכך ישראל הגדילה את המחיר שהיא משלמת על הפעולה. נכון שתמיד. שינוי ההחלטה בתוך כשעה מלמד בעיני על כך ששיקול הדעת המקורי היה טעות. כדאי לסייג את הדברים בכך שהרוגים בתל אביב מקטינים משמעותית את יכולתה של ישראל לרסן את ההסלמה. נורא קל להיות חכם בדיעבד.
כיפת ברזל
שוב עולה הניגון על כך שבגלל שיש כיפת ברזל אנחנו יכולים להבליג ולא להראות להם מה זה. רק תחשבו מה המשמעות למקבלי ההחלטות שסיכול כזה מבטיח מבצע רחב היקף בעזה, באיזה מצב חופש הפעולה שלהם רחב יותר, כאשר הם מבינים שיש אפשרות לכך שניתן יהיה להכיל את התגובה, או כאשר יש ודאות למלחמה. במילים אחרות, עדיף להחליט כאשר אין לך אקדח מול הרקה.
לסיום, כל מי שאומר לכם שיש לו פתרון איך מסירים את בעית הטרור בעזה פעם אחת ולתמיד, תשלחו אותו לאידליב, פוטין מעביר שם הדגמה. זה יבטיח שהוא לא יבטיח את זה בעתיד. זה נכון גם לכל מי שמבטיח שהחזרת מדיניות החיסולים תפתור את הבעיות.
