"העיתונאים צריכים להפיק לקחים", "צריך לעשות בדק בית", "זה יום כיפור של הפרשנים", "התקשורת שמאלנית" ועוד ועוד….
אני מסכים במידת מה, עם חלק מהכותרות אבל חושב שעיסוק רב מדי בהן ולא בתמונה הרחבה מהווה סכנה גדולה בהרבה, גם אם יש בהן אמת.
נתחיל במה שאני מסכים – ידיעות אחרונות ניהל מסע מגעיל, לא אתי ולא מקצועי כנגד בנימין נתניהו. אבל הסיבה האמיתית לזה אינה קשורה להיותו עיתון שמאלני, היא קשורה למאבקי כוח על כסף ועל מעמד והשפעה שכוון בצורה אישית נגד השליח. מביש, אבל זאת שיטתו של ידיעות אחרונות עוד לפני נתניהו, רק שהעוצמות עלו, כי האויב התחזק משמעותית.
למאבק הזה הצטרפו מספר עיתונאים נוספים (לא מבוטל), שהפכו למעורבים בצורה לא מקצועית ושלדעתי היא שגויה. גם הם, ראו בנתניהו אישית, ראש ממשלה לא ראוי.
אפשר להוסיף אנקדוטות בשפע, אישית אני חושב שבערוצי הטלוויזיה היתה הטיה חלשה בהרבה ממה שטוענים (בעיקר כדי לקדם מהלכים עתידיים שקשורים לרצון "לפתוח" את שוק הטלוויזיה לתחרות חופשית)
אם יש מישהו שחושב שכל אלו הופכים את ישראל היום למשהו ראוי, שיבושם לו.
אבל, שניה לפני שאנחנו מחסלים את כולם, כדאי להסתכל קצת אחרת:
לגבי הסוגיה האם זה טוב לפתוח את שוק הטלוויזיה לתחרות חופשית – בארה"ב נפתח שוק התקשורת לריכוזיות אופקית בסוף שנות ה-70, לריכוזיות אנכית באמצע שנות ה-80, ובאמצע ה-90 לבעלות צולבת – להלן התוצאות:
בשנת 1976, 75% מהעיתונים בארה"ב היו בבעלות פרטית. היום רק כ-2%. בעבר, בכל עיר גדולה או אזור היתה תחרות בין לפחות 2 עיתונים, היום ב-99% יש מונופול. באמצע שנות ה-80 היו בשוק 50 תאגידי תקשורת (אחרי 2 המהלכים הראשונים), היום יש 6 בלבד !
בינתיים, ניזכר מה התפקיד הראשי של העיתונאים – להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. קרי, לחשוף שחיתויות שלטוניות. נכון, הם צריכים לדווח חדשות בצורה אמינה, וגם לתת פרשנות שמקצועית ככל שתהיה היא עדיין רק פרשנות, אבל הכי חשוב הם צריכים לחשוף שחיתות. במהותה שחיתות שלטונית נובעת מכך שהשלטון משחית (את כולם), אבל רובה ככולה הוא בשלטון כי זה הגוף שמבצע. איזה מכרזים יכול לקדם ראש האופוזיציה? אין כאלו כמעט. לכן, הכרחי שאחרי 6 שנים של הליכוד בשלטון, הוא יהיה המוקד לחשיפת שחיתויות, לא כי אנשי הליכוד מושחתים יותר, כי הם בשלטון. לכן לדעתי צריך להגביל ראשי ערים ל-2 קדנציות…כדי למנוע שחיתות מובנית.
נחשו מה קרה מאז שגופי התקשורת הצטמצמו בארה"ב? לא נחשפו שחיתויות כלכליות ! 6 גופים כלכליים, כל אחד ימנע מלחקור את השני כי אחרת יחקרו אותו. מה נשאר, לחשוף בגידות של פוליטיקאים, או שחיתויות קטנות שלהם… אז אם תקשורת חופשית הורידה את התחרות וגם את תפקידה, אולי זה לא כל כך טוב?
וכעת ללקח שאסור שילמד, רוח הדברים של הסיסמאות לעיל נועד להטיל מורא על התקשורת. לגרום לזה, שלא יחשפו דברים. שבפעם הבאה שמישהו יחשוף שאשת ראש הממשלה לקחה את הכסף על מחזור הבקבוקים נוכל להאשימו שהוא שמאלני ולאיים עליו בפיטורים, בסגירת הערוץ ועוד. האם אנחנו לא רוצים שיהיו איילה חסון שחשפה את פרשת בראון-חברון, דן מרגלית שחשף שהיה לאשת ראש הממשלה חשבון דולרים או אפילו רחמנא ליצלן בן כספית שחשף את שיחת הטלפון בין אשת ראש הממשלה לזוגתו של אלי מויאל, וגלי צה"ל שחשף שיש חילונים שמקבלים כסף כדי להתגייס כחרדים ולהעלות את מכסות המגוייסים ועוד ועוד.
לכן למרות כל הטעויות שנעשו, עדיין עדיף לנו שתהיה עיתונות נשכנית (מתנצל, הימין בשלטון, היא אמורה לנשוך אותו ביחס לא סימטרי למי שבאופוזיציה) מאשר עיתונות חרדה לגורלה. זה עדיף לדמוקרטיה, אחרת נקבל פראבדה, עיתונות שמדווחת את הידיעות שהמשטר רוצה שתדווחנה, למי שרוצה לקבל רמז הנה דו"ח הסקופים לשנת 2014 – מה אנחנו רוצים שיהיה ?
