ראיתי היום את הלעג המוצדק על שינוי החוקה של "יש עתיד", שמבטיח ליאיר לפיד להיות היו"ר עד לכנסת ה-25, אבל הלעג עצמו מלווה בחוסר הבנה בסיסי ועמוק של מהות הדמוקרטיה ולכן חשבתי לומר על כך מילה או שתיים.
אני חושב שזה מגוחך שיאיר לפיד עוסק בעניין המופרך הזה, זו הפעם השלישית. על הכסות ומראית העין הוא זכאי לביקורת ולעג, שכן זאת לא מהות, אלא תחפושת, ואנחנו לא צריכים לעודד תחפושות ומשחקים. למי שחושב שזה באמת שיקול האם להצביע ליש עתיד, אז בראייתי זה שיקול זניח. ממילא אין כמעט דיון על סוגיות מהות, אלא יותר דיון על תיוג חסר משמעות.
ועכשיו לעניין "מפלגה דמוקרטית" ולמה אין חיה כזאת.
העולם נחלק למדינות, לכל מדינה יש מערכת שלטונית אחרת. לא אעשה סקירה היסטורית כיצד הגענו למצב בו כך נראית המערכת העולמית, אבל ראשיתו של הסדר המדינתי הקיים היום הוא בהסכם וסטפלייה ב-1648, שסיים את מלחמת שלושים השנה. ההסכם אישר את השיוויון בין המדינות (בלי קשר לגודלן), וביטל את הנאמנות הווסאלית של המדינות (למשל, הולנד קיבלה עצמאות מספרד). כמו כן נקבע שכל מדינה זכאית לקבוע את צביונה הדתי ועוד קביעות רבות הקשורות לכך.
מקובל לטעון שההסכם היה אבן הפינה להתפתחות מדינות הלאום באירופה.
הקביעה שכל המדינות שוות הביאה לבניה של מערכת הבינ"ל ללא שליט עולמי, ממשלה עולמית, בית משפט עולמי וכו'. לכן, מלחמה בין מדינות היא תופעה טבעית בשונה ממלחמה בין חמולות בתוך מדינת חוק. רגע לפני שמתלהבים שאין דין בינ"ל אז המציאות מאז מלה"ע ה-2 יותר מסובכת, יש קשרים בין המדינות, יש נורמות והסכמות שמדינות חתומות עליהן, ויש סנקציות וסוגיות כלכליות שלא מאפשרות לעשות מה שרוצים, למעט אם אתה מעצמת על וגם הן לא חופשיות לחלוטין.
למה זה חשוב, כי דמוקרטיה זוהי בסך הכל שיטת משטר של מדינות.
יש הרבה מאוד הגדרות לדמוקרטיה, אין דרך אחת למדוד את זה, והמדידה אינה בערכים מוחלטים, אבל ההגדרה הבסיסית שאני אוהב היא של רוברט דאהל (מדען מדינה – YALE) – הפרוצדורה המינימלית שמגדירה דמוקרטיה היא מערכת שמקיימת את התנאים הבאים:
– בחירות חופשיות, הוגנות ותחרותיות;
– זכות בחירה שווה לכל המבוגרים;
– הגנה נרחבת של זכויות אזרח, כולל חופש ביטוי, עיתונות תקשורת ומידע חופשיים, וזכות חופשית להתאגד;
– היעדר קיומם של גורמים מחוץ למערכת השלטונית (רשויות המדינה) שמגבילים את יכולתם של נבחרים למשול (קציני צבא, מלכים, גופי דת למיניהם).
דאהל מחבר בין ליברליות לדמוקרטיה ואנחנו רואים בעת האחרונה שהדבק החזק בין השניים נפרם במדינות לא מעטות, אבל זה נושא לפוסט(ים) אחר.
גם אם נתעלם מהמכלול, מה שחשוב מתוך ההגדרה הזאת לעניין הוא שבדמוקרטיה צריכות להתקיים בחירות חופשיות, הוגנות ותחרותיות.
בין היתר, לכל אדם יש זכות להיבחר, ולנסות לייצג את הציבור. מפלגות הן אמצעי כדי לאפשר לקבוצה של אנשים בעלי מכנה משותף כלשהו, לנסות להשיג כוח שלא היו מצליחים להשיג לולא התחברו ביחד. אין שום חשיבות לאופן שבו קבוצת האנשים החליטה להציב את עצמה לבחירת הציבור.
קרי, וועדה מסדרת, החלטה של אדם יחיד, פריימריז וכו' אלו רק שיטות לקביעת רשימת מועמדים בשיטה הישראלית של דמוקרטיה פרלמנטרית בה בוחרים רשימות לבית הנבחרים.
השיטה בה כל מפלגה מחליטה לבחור את הרשימה שלה, נובעת מהיצע וביקוש, וגם מטרנדים. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות, כאשר משתפים את הציבור בבחירת הרשימה, זה מגביר את מעורבות האזרחים ונותן תחושת השפעה, וכך מנסים להשיג את תרומת הציבור לטובת המפלגה בבחירות. לעומת זה, התחרות בין המועמדים מביאה יריבויות מבית ותחרות פוליטית שכוללת "לכלוך" כי הרי כל אחד רוצה להיבחר לרשימה.
אבל, כל זה לא קשור לדמוקרטיה. אין משהו דמוקרטי בזה ש-100000 אנשים בחרו את הרשימה או ש-1 בחר אותה, בבחירות הארציות לכל אזרח תהיה זכות הצבעה למפלגה אחת בלבד והקול של כולם שווה, וזה אחד התנאים ההכרחיים להגדרת מדינה דמוקרטיה.
נחזור ליאיר לפיד, אפשר לתעב את האיש ולבוז לו, אבל הוא החליט שהוא עוזב את התקשורת ומקים מפלגה, מפלגת 'יאיר לפיד'. לא רק שהוא עשה את זה, הוא הקים מנגנון, מוסדות ובשונה מכל מפלגות המרכז מאז ד"ש, זה מביא תוצאות ו"יש עתיד" היא הבסיס המרכזי להצלחת 'כחול-לבן'.
השיווק של המנטרה "מפלגה דמוקרטית" זה בסך הכל אמצעי לנסות להשיג קולות מהציבור בבחירות היחידות שרלבנטיות לשאלה האם ישראל דמוקרטית. לגיטימי להאמין שחברי כנסת ייצגו את רצון הציבור בצורה טובה יותר אם הם נבחרים בפריימריז, המחקר לא ממש תומך את הטענה הזאת.
אין משהו יותר או פחות דמוקרטי אם בבחירות לנשיאות ארה"ב מתמודד נשיא מטעם אחת משתי המפלגות או מתמודד עצמאי.
גם בישראל הבחירות הן בין מפלגות, בוחרים במפלגה שמייצגת הכי טוב את העקרונות בהם אתה מאמין (או במקרה שלנו כנראה הכי פחות גרוע).
אלו הבחירות היחידות שחשוב שהן תהיינה חופשיות, הוגנות ותחרותיות – מה זה חופשיות הוגנות ותחרותיות בפעם אחרת.