ראיתי שבישראל שוב צוהלים על תקיפה אמריקאית של המליציה השיעית כתאב-חיזבאללה על גבול עיראק-סוריה וזה הזכיר לי את מספר פעמים קודמות:
אחרי שטראמפ תקף בסוריה נשמעו בישראל צהלות שמחה דומות, וכך גם אחרי הועידה עם מנהיג צפון קוריאה קים ג'ון און.
הנה בוא ניזכר רגע בתגובות הפבלוביות שהיו:
ב-7.4.2017 הורה טראמפ על תקיפה בסוריה עם טילי שיוט. זה היה אחרי טענה שמשטר אסאד הפעיל נשק כימי (השבוע ויקיליקס הדליפו שלא נמצאו ראיות לשימוש בנשק כימי בתקיפה הזאת). בישראל כמובן צהלו ושמחו:
"מכת טראמפ" בישראל היום. "עידן טראמפ מתחיל עכשיו. ב-7 באפריל 2017 החל עידן טראמפ בזירה הבינלאומית. באבחה אחת הותיר מאחור את שש שנות החידלון של ממשל אובאמה בסוריה. המסר: נגמרו הימים שארה"ב נלחמה רק באמצעות איומים ורטוריקה; היא תעשה את מה שמוטל עליה מבחינה מוסרית, ורק אחר כך את מה שמוטל עליה חוקית" (בועז ביסמוט)
"מכת טראמפ", "דונלד השולף", "פגע וברח" (ידיעות אחרונות)
https://cdn.the7eye.org.il/uploads/2017/04/israel-hayom942017.jpg
הפיסגה בסינגפור בין טראמפ לקים:
"כבש את הפסגה: בדיוק כמו נשיא רפובליקני אחר (רייגן) הצליח אתמול דונלד טראמפ להשיג את המקסימום במינימום מחיר… רייגן נפגש ברייקיאוויק עם עמיתו הסובייטי גורבצ'וב. המפגש הוביל לקריסת האימפריה הסובייטית, כמעט מרצון.
אתמול היה זה תורו של טראמפ לעשות צעד מקביל מול אימפריית הרשע האסיאתית. מנהיג צפון קוריאה מקבל את הרעיון של חצי האי הקוריאני מפורז מנשק גרעיני ומוכן לוותר על טילים ארוכי טווח. ומה נתנה לו אמריקה עד עתה בתמורה? וושינגטון לא מוכנה לבטל את העיצומים. יחי ההבדל בין השיחות עם צפון קוריאה לשיחות עם איראן, בין מעצמת על למדינה רגילה. במילים אחרות: ההבדל בין אובאמה לטראמפ".
"צעד טוב לאזור ולעולם" (נתניהו)
https://cdn.the7eye.org.il/uploads/2018/06/israel-hayom1362018.jpg
חברי קבינט בישראל הסבירו שאחרי שצפון קוריאה תתפרק מנשקה הלחץ בתוך איראן יוביל אותה להיכנע, הנה דוגמא של שטייניץ, אבל הוא לא היה היחיד.
חודשיים לפני כן תקפו ארה"ב בשיתוף עם בריטניה וצרפת תקיפה נוספת בסוריה. גם הפעם בישראל ראו בזה איתות לחזרתה של ארה"ב והמערב. גם הפעם ראו בזה סימן אזהרה לאיראן. "המערב הפסיק לשתוק" וכן הלאה, היו הכותרות בעיתון.
נראה לי שאפשר כבר להבין את הרעיון, בכל פעולה של ארה"ב של טראמפ פורצת הכמיהה שלנו שאולי הנה ארה"ב חוזרת לאזור והנה אנחנו לא נשארים לבד. אבל המציאות מראה אחרת.
https://cdn.the7eye.org.il/uploads/2018/04/israel-hayom1542018.jpg
טראמפ מפעיל כוח במשורה הרבה פחות ממה שהוא מאיים בטוויטר. אין לו כוונה להפעיל כוח בצורה משמעותית, הוא "שונא סיכון" בהיבט הזה.
המדיניות שלו רצופה גחמות נקודתיות בלי רצף וחיבור בין המעשים. הסוגיה הצפון קוריאנית לא קודמה במילימטר כתוצאה מפגישותיו עם קים, לעומת זאת ההכרה שקים קיבל הביאה להקלה במדיניות הסינית.
אמנם בנוגע לאיראן ארה"ב הטילה סנקציות משמעותיות שגרמו נזק אמיתי לכלכלה האיראנית (כ-10% התכווצות בשנה החולפת), אבל זה הביא את איראן לשנות את המדיניות האזורית שלה ולהיות תוקפנית הרבה יותר, תוך שהיא פוגעת בכלכלה של בנות ברית אמריקאיות במפרץ.
השבוע התפרסם ב-NYT על שינוי המדיניות של ערב הסעודית לאור ההבנה שלה שלא ניתן לסמוך העוצמה האמריקאית. בתימן היא פתחה במו"מ עם החות'ים, והפחיתה את התקיפות שלה במידה ניכרת.
במקביל, נעשים נסיונות למו"מ מול איראן להפחתת המתיחות ולהרגעת המשבר.
החרם על קטאר אותו הטילה בעצה אחת עם ארה"ב מתפוגג, כיוון שזה הביא את קטאר לזרועות האיראנים.
מדינות המפרץ פרשו מהברית למלחמה בתימן והסירו את החרם על קטאר זה מכבר.
לפני שבוע התראיין ג'ון בולטון ל- AXIOS. בולטון נץ שרואה בכל בעיה מסמר, אבל גם אם מתעלמים מדעתו שאפשר לפתור כל בעיה בכוח, הוא הציג את העובדה שלטראמפ אין באמת מדיניות מול צפון קוריאה, ושההצהרות שלו הן בלוף אחד גדול.
בשורה התחתונה, התקיפה אתמול משקפת את מדיניות טראמפ. היא היתה בתגובה לפגיעה ישירה באזרח אמריקאי, מינורית למדי ובמרחב בו הסיכון ממנה אפסי. ארה"ב פעלה בעבר נגד כתאב-חיזבאללה ובאזור שפעלה אתמול, זאת לא דרמה. שלוש שנים לתוך כהונתו אפשר לראות שמדיניות החוץ של טראמפ מתמקדת בגחמות לרוב, שכוללות הרבה ציוצים וגם סנקציות מרובות, וגם הרבה סתירות. זה לא "AMERICA FIRST" זה "AMERICA ALONE" – בודדנות.
פרט לחוסר העקביות הקבוע. התקווה בישראל שזאת תפנית היא הקבוע השני במשוואה, כפי שבא לידי ביטוי אצל ישראל כ"ץ שר החוץ – "…נקודת מפנה במציאות האזורית…"
כדאי שבישראל ניגמל מהכמיהה לכך שטראמפ יתהפך, למרבה הצער, כרגע נראה שניהול המשבר עם צפון קוריאה משקף אותה טוב, ומכאן כדאי להשליך ממנו על איראן. ישראל צריכה להיערך להמשך הירידה בהשפעה האמריקאית באזור. מדינות האזור עושות רושם שהתחילו להיערך. זה עלול להביא לירידה בחשיבות היחסים בין ישראל למדינות הסוניות, שהעימות מול איראן היה הגורם העיקרי שקירב אותם.
