צפון קוריאה – אסטרטגיה ופוזיציה פוליטית

הנחת העבודה הבסיסית שלי, היא שנשק גרעיני הוא תעודת ביטוח שהמשטר הקוריאני רואה בו אינטרס חיוני, ושום הסכם, בלי קשר לטראמפ לא יביא אותו לוותר על תעודת הביטוח.
המשמעות היא שרק תקיפה צבאית בעלת מחיר בלתי נתפס, יכולה להשיג זאת. בראייתי, זאת חלופה לא רלבנטית (כתבתי על זה).

מכאן הערכתי להתפתחויות הדרמטיות –
טראמפ מרוויח דימוי ריגעי של מי שהגישה המדינית התוקפנית שלו נוחלת הצלחות. הברכות שהוא מקבל אמנם לא מתקרבות לנובל הטיפשי שאובמה קיבל, אבל הן דומות למדי. הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אם המהלך יוביל להתפרקות אמיתית של צפון קוריאה, אני אתמוך בנובל לטראמפ. אני מעריך כאמור שזה לא יקרה.
דרום קוריאה, יוזמת המהלך היא המרוויחה העיקרית (כיוון שהיא התנגדה למדיניות של טראמפ). היא הצליחה להוריד את המתיחות לפרק זמן ממושך, ועשתה זאת בדיוק בדרך היחידה שניתן היה – חנופה מיידית לטראמפ, והבטחות חסרות ערך של קים.
צפון קוריאה זכתה להכרה בשלטון קים ולפגישה, שלא היתה מעולם, עם נשיא ארה"ב (שמדיניותה הרשמית היא שאיפה לאחד בין הקוריאות). כל זה תמורת הבטחה מעורפלת של נשיא דרום קוריאה, וללא הכנה מדינית לפגישה. פגישת מנהיגים שאינה סיום של מהלכים דיפלומטיים ממושכים, היא חסרת תוחלת, למעט נפנופי ידיים. בנוסף, היא הרוויחה זמן ממושך של הורדת הלחץ עד לפגישה במאי, וגם לאחריה המחויבות האישית של נשיא ארה"ב שנובעת מפגישה כזאת, תמשיך פרק זמן ארוך. מספיק כדי להמשיך בפיתוח הרש"ק אותו צפון קוריאה מתקשה לפתח, שאינו מחייב כמובן המשך ניסויי טילים.

גם על הסוגיה האיראנית יש לזה השלכות – תמורת הבטחה מעורפלת טראמפ מוכן להיפגש עם קים ג'ון און. מצד אחד זה מחזק את נכונותו להגיע להסכמים דיפלומטיים (שינוי הסכם הגרעין) ולא להפעיל כוח, מנגד, זה קרה ללא תמורה ממשית, כך שזה מחליש את האמינות של נכונותו להפעיל לחץ משמעותי על איראן.

לגבי הפוזיציה הפוליטית –
בוא נדמיין לרגע פגישה של טראמפ את רוחאני (המנהיג העליון של איראן) בתמורה להבטחה של איראן לקיים את הסכם הגרעין, ורגע אחרי בוא נדמיין את אובמה נעתר לפגישה עם קים ג'ון און. עכשיו נותר לדמיין את התגובות של כל צד פוליטי….

בתמונה – פאטה מורגנה