1. ממשלת ישראל היא הגוף שפוקד על הצבא, החלטות הקבינט המדיני-בטחוני תקפות כמו החלטות ממשלה. לא מוגדר מה צריך להיות מוחלט בממשלה ומה בקבינט. אני חשבתי שמוגדר שהקבינט אמון על החלטות בטחוניות.
אני שומע שאלות האם בכלל נדרש קבינט, לאור העובדה שיש חשש מהדלפות וכו', ואני תוהה מה החלופה? בשיטת הממשל הישראלית לממשלה (ולקבינט) יש אחריות קולקטיבית על החלטות, נדרש גוף שמקבל החלטות משותפות. אם זה לא ניתן, אז צריך להחליף את השותפים.
2. להלן ציטוט של ראש הממשלה מדיון בקבינט: "אני ושר הביטחון מוסמכים בלאו הכי מהחוק לעשות מה שאנחנו רוצים”. בעיני זה משקף את לב בעית המשילות שיש בישראל. אם בעיני ראש הממשלה אין חשיבות לממשלה (ולקבינט), אז באמת אין משילות.
3. ישראל בעיקר לא רוצה –
ראש הממשלה בתגובה למבקר אמר את הדברים הבאים "לא הייתה כל חלופה מדינית ריאלית ביחס לרצועת עזה ולכן חלופה זו לא נדונה בקבינט…."
אבל לא זאת הסוגיה, הסוגיה שגם לא נדון מה האינטרס הישראלי כפי שבא לידי ביטוי בדיאלוג הבא: מזכיר הממשלה "השאלה מהו האינטרס הישראלי… אין דיון על האינטרס הישראלי", וראש המל"ל דאז ענה לו "אל תגיד 'לא דנים', לא קיבלנו החלטה".
הסוגיה האמיתית היא לא שימור סטטוס קוו, אלא חוסר הנכונות לדון במה אנחנו רוצים. כדי להצדיק את זה, יש פסילה גורפת של כל דיעה מה כן. קיסינג'ר אמר לשמחה דיניץ, כאשר גולדה מאיר ביקשה להגיע לוושינגטון (בקשר למכירת פנטומים), שאנחנו יודעים היטב מה הגברת מאיר לא רוצה, כדאי שתוכל להגיד מה היא כן רוצה (בימים בהם הצעות מדיניות היו על הפרק).
4. 'צוק איתן' נמשך 51 יום כי בגלל שראש ממשלת ישראל פסל את כל החלופות המדיניות, לא היתה שום חלופה חוץ מהמשך הלחימה בעצימות הנמוכה ביותר שיש, עד שחמאס יהיה מוכן להפסיק בלי לקבל תמורה מדינית.
לשמחתי, הוא הצליח להימנע מהחלופה הצבאית של כיבוש הרצועה, אותה ניסו בנט וליברמן לקדם (לפחות בדיבורים), שזאת חלופה גרועה בהרבה בעיני. אבל, זה לא מוריד מהכשלון המדיני, שנובע משיקולים פוליטיים צרים.
הקדמה לדו"ח מבקר המדינה "צוק איתן"
מבצע "צוק איתן": תהליכי קבלת החלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה לפני מבצע "צוק איתן" ובתחילתו
מבצע "צוק איתן": ההתמודדות עם איום המנהרות
