הפרסומים ההולכים וגוברים על הכרעת חמאס בעימות הבא מחייבים ניתוח קצר על המשמעויות הנובעות מכך.
את המילה "הכרעה" ניתן לפרש בשתי דרכים –
1. הסרת האיום הצבאי (השמדת יכולת האיום של חמאס על העורף הישראלי ופגיעה בהיקף רחב בהרבה בכוח הצבאי שלו) והפסקת הלחימה בדומה לפעמים האחרונות, מתוך תקווה שזה יאריך את משך הבניה מחדש של חמאס את כוחות הצבאי.
2. הפלת משטר חמאס והחלפתו בשלטון אחר – הניתוח להלן יעסוק בחלופה זו בלבד.
מספר הנחות:
1. המטרה של ההצהרות הללו "אותנטית". קרי, הכוונה להנחות את צה"ל "להכריע את חמאס" במקרה של עימות. זאת, ללא קשר לכך שהצהרות אלו משרתות את הרתעת חמאס.
2. חמאס זוהי תנועה אידיאולוגית דתית, ולא ניתן למנוע תמיכה עממית רחבה בה. לכן מי שרוצה להחליף את שלטון חמאס צריך ליצור שלטון חלופי שידכא בכוח את התמיכה בחמאס.
3. כדי לשלוט ברצועה צריך כוח של לפחות מספר אלפי שוטרים, המספר גובר ככל שחלק ניכר של האוכלוסיה עוין את המשטר.
שלטון חמאס ברצועה מתבסס על כוח של אלפי שוטרים, שמעבר לתמיכה האידיאולוגית, זקוק למשטר חמאס כדי להמשיך להיות חלק ממקורבי השלטון כולל התמורה הכלכלית הנובעת מכך. כל מי שירצה לשלוט ברצועה יהיה צריך לפגוע בכוח הזה, כולל לפגוע בכיסי התנגדות. לאחר מלחמת ששת הימים לקח לצה"ל תקופה ממושכת (כולל גרוש אוכלוסיה לסיני), עד שהצליח למגר את ההתנגדות ברצועה.
ננסה לנתח מהן האפשרויות לשלטון ברצועת עזה: הרשות הפלסטינית (אש"ף); צה"ל; מצרים; כוח בינ"ל; חמאס; ארגון אסלאמי כזה או אחר (ג'יהאד, דאעש, סלפים וכו').
מצרים – סביר להניח שכל עוד א-סיסי בשלטון, לא ניתן יהיה לגרום למצרים לשלוט ברצועה (וספק אם אחרי), גם בסיני הוא מתקשה לשלוט, ולא נראה סביר שהוא ישוש לשלוט על 2 מיליון פלסטינים נוספים.
הרשות הפלסטינית – כדי לחזור לשלוט ברצועה זקוקה למספר אלפי חיילים, שישתלטו בכוח על הרצועה מחדש, כוח שאין ברשותה כעת. כדי להכין אפשרות כזאת, צריך להגדיל את כוח המשטרה הפלסטינית. האתגר הגדול יהיה, כיצד ניתן לתאם פעולה שכזאת מול הרשות ולהוציא זאת אל הפועל. זאת מעבר להשלכות הנובעות מכך על פתרון 2 המדינות.
כוח בינ"ל – קשה להאמין שניתן לגייס את אומות העולם לשלוח כוח שלטוני לרצועה (בשונה מכוחות שמירת השלום, שסובבים את גבולות ישראל), שיהיה מוכן להפעיל כוח (ולהיהרג) על מנת לבנות מוסדות שלטוניים חדשים. גם אם מתעלמים מכך, יעד כזה של ישראל, פרושו בינאום הסכסוך, סוגיה שסותרת את האינטרס הישראלי.
צה"ל – כיבוש הרצועה, השלטת ממשל צבאי מחדש וחיסול מרכיבי הכוח של חמאס אפשריים, אך יארך תקופה ממושכת. ההיסטוריה מלמדת שלרוב זה לקח זמן רב בהרבה מכפי שהוערך מלכתחילה.
חמאס – במקרה של סיום מלחמה ללא הישארות שלטון אקטיבי, שידכא את כוחו של חמאס, סביר להניח שהגורם המאורגן היחיד שביכולתו להשתלט מחדש על הרצועה זאת רק תנועת החמאס.
ארגון אסלאמי – יכול להשתלט על הרצועה במידה ויווצר כאוס, שמתוכו יצמח הגורם המאורגן ביותר שיצליח לדכא את הארגונים האחרים, כולל התמיכה הכלכלית הדרושה כדי להבטיח את היכולת של המשטר להתקיים.
אמנם קשה לנבא התפתחותם של תהליכים חברתיים וסביר שהמציאות תראה אחרת, אך כיוון שכל החלופות הללו רעות, ישראל בחרה בחלופה הרעה של המשך שלטון חמאס. בניגוד להצהרות של ישראל על שאיפתה להחלשת שלטון חמאס, 'צוק איתן' והמבצעים שקדמו לו, דווקא חיזקו את חמאס. עיקר הפגיעה היתה באוכלוסיה האזרחית, וכשזו חלשה ועניה קל יותר למשטר מדכא לשמור על השלטון. האיום האמיתי הוא יכולתו של חמאס לשלם משכורות, מה שהביא לפרוץ 'צוק איתן'.
מבצע שתכליתו החלפת שלטון חמאס מחייב תכנית צבאית שונה לחלוטין, מחד הימנעות מירבית מפגיעה בתשתית אזרחית (בשונה מהתכנית הצבאית ב-3 המבצעים האחרונים) כי שלטון חדש יאלץ להתמודד עם ההרס, בשונה מחמאס.
עכשיו נשאר לבחור מה החלופה האמיתית שאנחנו רוצים, במקום למכור לנו סיסמאות.
