תר"ש קורונה

בפברואר 2011 מונה בני גנץ לרמטכ"ל (אחרי ההחלטה שלא למנות את יואב גלנט). מיד עם כניסתו לתפקיד נערך למשימה הכי חשובה של רמטכ"ל, תכנון תכנית רב-שנתית לצה"ל. כן, בראייתי זאת המשימה החשובה ביותר של הרמטכ"ל. בישראל יש תרבות שהצבא הוא קניינו הפרטי של הרמטכ"ל (עמנואל ולד, קללת הכלים השבורים 164), ולכן כל מה שקורה בזמן כהונתו הוא באשמתו הישירה.
כך, מיהרו להאשים את דני חלוץ על הרמה הנמוכה שצה"ל הפגין במלחמת לבנון השניה. אבל מידת יכולתו של חלוץ להשפיע על מוכנות צה"ל היתה אפסית. הוא נכנס לתפקיד בשנה שקדמה למלחמה, מיד עם כניסתו לתפקיד בוצעה ההתנתקות. צה"ל הגיע למלחמה מוכן כמו ששני הרמטכ"לים שקדמו לחלוץ הכינו אותו. יותר מכך, בתור סגן רמטכ"ל הוא אפילו התריע על כך בפני ראש הממשלה בקיץ 2004 (שנתיים לפני המלחמה):

"אדוני ראש הממשלה,
הדיון היום אינו רק על המספרים, הוא על המהות החבויה מאחוריהם. ….
צה"ל פועל זו השנה השנייה תחת מסגרת תקציבית הנמוכה בכ-… מן המסגרת שעמדה לרשותו בשנת 2002. תכנית "קלע" שעל פיה אנו פועלים, מבטאת התכנסות לכדי תקציב בטחון של… וכנגזר ממנו תקציב צה"ל.
מרכיב היבשה בצה"ל אינו מתאמן כנדרש מזה תקופה ארוכה, דבר המעורר שאלות ותהיות רבות באשר לכשירותו המבצעית.
המועד בו אושר התקציב בשנתיים האחרונות, יחד עם העובדה שאנו פועלים ללא מסגרת רב-שנתית, הביאו אותנו למהלכי קיצוץ של האפשרי ולא של הנכון…
(בגובה העיניים, דני חלוץ עמ' 284)

מי זוכר לחלוץ מחיל האוויר שהוא העריך במדויק את המשמעויות? אף אחד. כולם זוכרים שרמטכ"ל כחול לא יכול להפעיל את היבשה. האחריות נופלת על מי שהיה במשמרת, לא על מי שהכין את הארוחה.

נחזור לבני גנץ. הוא נערך לתכנון תכנית רב שנתית בקיץ הראשון שלו כרמטכ"ל על מנת לאשר אותה לקראת סוף 2011. התכנית נקראה תר"ש "חלמיש", היא באה אחרי תר"ש גדעון שגובש ע"י גבי אשכנזי במהלך 2007, לשנים 2008-2012. תר"ש "תפן" שבאה אחרי מלחמת לבנון השניה היתה תכנית של תיקון לקחי מלחמת לבנון השניה. אחרי שנים של קיצוצים שוב היה אפשר לנשום עמוק ולא לקבל החלטות קשות מה יותר חשוב, אפשר היה לחלק סוציאלית לכולם. חיל אוויר קיבל 35-F, היבשה קיבלה נמ"ר, מרכבה 4 ואימונים, וחיל הים סטי"לים. (הנה האופן שבו הוחלט לקנות נמ"ר)
למרות שזאת היתה תר"ש עתירת כסף, היא לא כללה את המיליארדים שנוספו לטובת בנית יכולת לתקוף באיראן ופיתוח 'כיפת ברזל', שני משתנים מרכזיים בבנין הכוח של צה"ל. התקציב לזה היה בנוסף על התכנית הרב שנתית.
צה"ל הניח שהמוכנות לאיראן והאיום על העורף יאפשרו לו לקבל סכום גדול להתעצמות בתר"ש. ביולי 2011 פרצה המהפכה החברתית. הנחת העבודה העיקרית של צה"ל התפוגגה. אישור התכנית הרב שנתית נדחה.
בשנה שאחרי צה"ל ניסה לתכנן את התכנית מחדש וקרא לה "תעוזה", אבל הסתבר שלא כל כך פשוט לקחת תכנית עם הגיון ולחתוך אותה בחצי. זה מחייב החלטות קשות כי צריך להחליט גם מה לא עושים, ואת זה לא אוהבים לעשות. גם ב-2012 התכנית לא אושרה. אח"כ היה ניסיון נוסף "תר"ש עוז" גם הוא לא צלח. כך בני גנץ העביר קדנציה בלי תכנית רב שנתית.

בזמן הזה נקנתה צוללת שישית (ועוד 3 להחלפת ה-3 הראשונות, אבל זה היה בהלוואה מהבנק ולא מתקציב הבטחון), נוספו מערכות כיפת ברזל, נרכשה טייסת 35-F, נרכשו ספינות שטח ועוד ועוד. כל זה בלי תכנית.

איך אפשר להתפלא שצה"ל הגיע בלי יכולת לטפל במנהרות ל'צוק איתן'? אם לא החלטנו מה חשוב ולא החלטנו מה פחות חשוב, לא קיימנו על זה דיונים רציניים, אז גם לא הגענו מוכנים. אגב, אולי יש דברים יותר חשובים מפתרון למנהרות שהחמצנו בדרך למלחמה הבאה?
הבעיה שגם לא הופקו לקחים. כאשר אייזנקוט נכנס לתפקידו בשנת 2015 הוא עשה תהליך נהדר, כתב תפיסה להפעלת הצבא ופרסם אותה, תכנן תכנית רב שנתית ('גדעון') וקיבל עליה אישור. עולם כמנהגו נהג, ואיש לא שאל מה המשמעויות. הדגש בתכנית 'גדעון' היה מוכנות. קרי, לאור חוסר הודאות במזרח התיכון, יש עדיפות למוכנות לפריצת עימות על פני בנין כוח ארוך טווח. במובני בנין הכוח, נעשה משיכת יתר קטנה, על חשבון העתיד.

אביב כוכבי נכנס לתפקידו לפני שנה וקצת, וכמו בני גנץ נערך לתכנון תכנית רב שנתי. ישראל היתה בדרך לבחירות. צה"ל הכין את התכנית בלי דיוני קבינט מדיני בטחוני (כל פרויקט בטחוני גדול מחויב באישור של הקבינט), בלי דיונים בוועדת חוץ ובטחון, ועל סמך הנחות עבודה של עצמו.
הרמטכ"ל החליט שהתכנית יוצאת לדרך, והחל ביישום של הכוונות שלו בתכנית. למשל, הקמת יחידה רב מימדית, והקמת חטיבת בנין כוח חדשה (שילו"ח), מינוי אלוף לענייני איראן. כל אלו בלי תכנית רב שנתית מאושרת, ובלי שיש החלטה של הדרג המדיני על סדר העדיפויות הדרוש.
תהליכי קבלת ההחלטות בישראל כל כך עקומים, שאף אחד לא הרים אפילו גבה על התהליך הזה.
הצגת התר"ש ע"י הרמטכ"ל

מי יכול היה לדעת שישראל תתגלגל לשלוש מערכות בחירות וכאוס פוליטי? עכשיו הגיעה הקורונה ואיתה הלכה גם התכנית הרב שנתית של צה"ל. הסיכוי שצה"ל יקבל את תוספת התקציב (כ-30 מיליארד?) עליה הוא תכנן לא קיים.
לומר את זה קל, השאלה מה המשמעות הנובעת מכך.

המשמעות בראייתי, היא שחייבים לצאת לתהליך חדש וכואב של תכנון תכנית רב שנתית מחדש. לא ניתן להתבסס על ההנחות של התכנית הקודמת. כדי לעשות את זה צריך להשתנות משהו מהותי בתהליכי העבודה במדינת ישראל. להקים את וועדת חוץ ובטחון, ובתוכה וועדת משנה לדיון על התכנית החדשה של צה"ל. להכריח את צה"ל לחשוב על התכנית שלו מחדש, אחרת הרמטכ"ל של אמצע העשור הבא יקבל צבא לא מתאים לאתגרים שיהיו לו, כמו שחלוץ קיבל ב-2006.
לצערי מה שיקרה, זה שאנחנו נתגלגל, מה שהרמטכ"ל החל בו יימשך, השאר כתלות במה שיתאפשר מבלי שתהיה בחירה אמיתית. כי להחליט הרבה יותר קשה.

תפסת מרובה: על תר"ש חלמיש (2008-2012) http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/0/113180.pdf