ברבור עזתי

טור שפרסמתי במעריב על הצורך להיערך להתפרצות קורונה ברצועה

במוצאי שבת התגלו שני מקרי הקורונה הראשונים ברצועת עזה. חמאס הודיע שהם אותרו בכניסה לרצועה והוכנסו לבידוד לפני שבאו במגע עם אוכלוסיה נוספת, ובמחוזותינו נשמע אנחת רווחה. אבל התרחיש שבו ניתן יהיה למנוע הגעת הוירוס לרצועה הוא לא מציאותי. זוהי משאלת לב, כמו שהיתה משאלת הלב שניתן יהיה לשלוט בהתפרצות של הנגיף במדינות המערב, בלי לנקוט צעדי היגיינה ונטרול ביחד עם בדיקות בהיקף עצום, כמו שפעלו הדמוקרטיות המזרח אסיאתיות.

בכל רגע נתון, הסיכוי לפריצתו של ברבור שחור נמוך, כמו הסיכויים שתפרוץ מלחמה. כמשל על בכיר במשרד האוצר הבריטי, שכיהן יובל שנים החל מ-1910: "בכל שנה הצבא היה מבקש תוספת תקציב בגלל שעלולה לפרוץ מלחמה, ובכל פעם אמרתי להם שהם סתם מגזימים. על פני 50 שנה טעיתי בסה"כ פעמיים". יחד עם זאת ניתן לדעת בודאות שיפרצו ברבורים שחורים, לכן אנחנו קונים ביטוח מבנה לרעידות אדמה.

התפרצות הקורונה היא ברבור שחור (היה ברור שתהיה התפרצות של נגיף, איש לא יכול לחזות מתי), הגעת הוירוס לרצועת עזה אינה כזאת. הסבירות שזה יקרה, גבוהה. גם העיתוי ברור, בשבועות או בימים הקרובים. המגיפה השחורה (1348) פגעה בערים האירופיות בשיעור של יותר מ-50% מאשר באזורי הכפר. לעומת זאת, בסין ששיעור האורבניות שלה היה דומה, שיעור התמותה בערים היה דומה לשיעור באזורים הכפריים. הערים האירופיות היו מוקפות חומה, כתוצאה מריבוי המלחמות ביבשת. מסתבר שחומות מגינות מפני אויב אבל לא מפני וירוסים. הם הביאו לכך שהצפיפות היתה גדולה יותר, כיוון שלא ניתן להרחיב את החומה עם הגידול באוכלוסיה, ותנאי הסניטציה גרועים יותר. כאשר המגיפה תגיע לעזה זה עלולה להיות המקבילה של הערים באירופה באמצע המאה ה-14.
ישראל חייבת להיערך לזה בשני מישורים – טיפול במשבר שיפרוץ כתוצאה מזה, ויפרוץ משבר כזה. ההזדמנות שתיווצר כתוצאה מהמשבר לעיצוב המציאות האסטרטגית.

המשבר שיפרוץ ברצועה יהיה שונה מניהול ההתפרצות בגדה. אם בגדה יש תיאום בטחוני בין ישראל לרשות, ויכולת לניהול משותף של האירועים, בעזה זה לא המצב. אמנם ישראל מנהלת דיאלוג עם חמאס, מכניסה סחורות וחומרי גלם לרצועה, מאפשרת מסחר ודיג, אבל אין תיאום ישיר בסוגיות הנוגעות לחיי האזרחים.

קריסת מערכת הבריאות והתפרצות מגיפה גדולה ברצועה תחייב הכנסת סיוע רפואי בהיקף משמעותי, כולל צוותים שיוכלו לטפל בחולים קשים. כמובן שאלו לא יכולים להיות ישראלים, וככל הנראה גם לא יהיו מספיק צוותים כאלה ברשות. ישראל צריכה להכין תכנית חירום, כיוון שכאשר הרצועה תקרוס האחריות תיפול עלינו. כאשר יהיו עשרות ומאות מתים כתוצאה ממגיפה, לא נוכל לשמור על הסגר, ואם לא תהיה לנו תכנית, נצטרך לטפל בחולים האלו בעצמנו. אחרת, חרף העובדה, שלאיש בעולם אין קשב לנעשה ברצועת עזה, נואשם בתוצאות והלחץ הבינ"ל שיהיה על ישראל יהיה גדול.

הסיבה שנדרש לעסוק בזה כבר כעת היא שמדובר במהלך מורכב, הן מבחינת הכנסת הציוד, והן מבחינת הגשת הסיוע הרפואי. לא כזה שניתן לטפל בו בזמן חירום, כאשר הלחץ פועל, בנוסף על הסיכונים החמורים מהדבקה בוירוס מהרצועה לעבר ישראל.

יחד עם זאת, משברים כאלו יכולים להוות הזדמנות. עד לפני חודש, לא ניתן היה לדמיין כיצד ישראל יכולה להחליף את שלטון חמאס ברצועה, למעט בכיבוש הרצועה בזמן מלחמה. גם במקרה כזה, ברור היה, שאין מי שיבוא להחליף את ישראל, ושניהול הרצועה יפול על כתפיה של ישראל. הרי הרשות לא תבוא על כידוני ישראל. והנה, משבר הקורונה יכול להוות הזדמנות שכזאת, האם תשכיל ישראל להיערך לניצולה?