ה-24 באפריל הוא היום בו נוהגים לציין את שואת הארמנים. ביום זה בשנת 1915 נעצרו 250 מנהיגים ואישי ציבור ארמנים והוצאו להורג באותו הלילה. לאחר מכן, במקביל למעשי טבח ספונטניים, הוציא הממשל העותמאני צווים לביצוע טרנספר של "גורמים עוינים". תחת צווים אלו, נשלחו ארמנים לצעדות מוות מזרח לאורך הפרת לכיוון דיר אזור (האזור בו הופצץ הכור הסורי). אחרים הושמו במחנות מוות ללא אוכל ומים. ההערכות הן שכמיליון עד מיליון וחצי ארמנים נרצחו עד לסיום מלחמת העולם הראשונה.
ביולי 1915 מדווח השגריר היהודי-אמריקאי בתורכיה הנרי מורגנטאו על 'מבצע להשמדת גזע'. תגובת השלטון העותומני: 'לא ניתן לבטוח בארמנים ומה שאנחנו עושים איתם, זה לא עניינה של ארה"ב' 'מה שהשגנו בפתרון הבעיה הארמנית בשלושה חודשים, (הסולטן) עבד אלחמיד לא השיג במשך 30 שנה'
ישראל לא מכירה ברצח העם הארמני מסיבות של ריאל פוליטיק בפרט (בהתחלה הקשר עם טורקיה והיום עם אזרבייג'ן), ובכלל אנחנו מקפידים על ההבדל בין שואת היהודים לרצח עם של אחרים. הנימוקים לזה, הוא שרק שואת היהודים היתה שיטתית, אידיאולוגית, נבעה משנאה מוקדמת והיתה לה תכנית סדורה. אבל בראייתי אלו הבדלים מעולמו של התוקפן, ואם מביטים בעיניו של הקורבן, קיימים הבדלים, אך גם קווי דמיון רבים.
הנימוקים העותמאניים היו אידיאולוגיים, וגם הביצוע שיטתי ומנוהל.
למי שמחפש השוואות ב-1994 שבט ההוטו טבח בכמיליון מבני שבט הטוטסי בפרק זמן של 3 חודשים. הטבח התבצע אחרי תעמולה מסודרת בכרזות, בעיתונים ובתקשורת ברואנדה. רוב מוחלט של הרציחות היו בנשק קר.
השואה שעברו בני עמנו היא שלנו וככזאת אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר אותה, לנסות להפיק את הלקח הנכון כדי שלא תקרה בשנית, ובפרט את החשוב בלקחים, שימור מדינה ריבונית עצמאית לעם היהודי. אבל דווקא אנחנו צריכים להיות אלו שמכירים גם בארועים דומים שקרו לאחרים. הגיעה העת להכיר בטבח העם הארמני, ואפילו להכיר שמדובר בשואה (Genocide). אני מסרב לקבל את הטענה, שהכרה כזאת מהווה זילות בשואה, זה לא ממעיט בה אפילו קצת. בפרט, בימים בהם המחלוקת הפוליטית עושה שימוש זול בשואה לצרכיה.
ממליץ על קריאת ארבעים הימים של מוסה דאג.
