דיקטטורות פרק ד': הקמת מפלגות

כפי שציינתי בפרקים הקודמים, כאשר דיקטטורה נוסדת שלא ממהלך דמוקרטי, התקופה שאחרי מתאפיינת בחוסר יציבות, מאבקי כוחות על נתחים בקבלת ההחלטות ובכוח הפוליטי, וכתוצאה מכך בסיכוי גבוה יותר להפיכת נוספת, כפי שהיתה במצרים אחרי בחירתו (הדמוקרטית) של מוחמד מורסי. לאור זאת, דיקטטורים עושים שימוש במספר צעדים מיידים כדי להרתיע מפני הפיכות מיידיות כנגדם.
הכלים בהם עושים שימוש הם: העלאה משמעותית בתקציב הצבא, כדי לרצות את קציני הצבא; הם מונעים פרישה מהצבא כדי להשאיר להם שליטה מלאה על קציני הצבא, וע"י הותרת הסיכוי לקידום, להקטין את הסיכוי להיווצרות מרידות; כמינוי פקידים בכירים בממשל במקום הפקידות המכהנת. המינויים הדחופים הם במשרד המשפטים ובתביעה הכללית, בגורמי התקציב (אוצר) ובאחריות על התקשורת במדינה. הפקידים המכהנים מופרשים או נשלחים להיות שגרירים במדינות מרוחקות. חיזוק המשטרה הפנימית (ק.ג.ב., שב"כ וכו') כדי לפקח על בכירי הממשל והצבא, והכפפתה ישירות לדיקטטור החדש. הקמת של כוח צבאי מחוץ לצבא כמו משמר הנשיא כדי שיהיה כוח נגדי לצבא.

מוחמד זיה אל-האק הפך נשיא פקיסטאן ב-1978, הוא יצר מייד כוח חוץ צבאי ונשאר המפקד העליון של הצבא למשך מספר שנים, כדי לשלוט על הצבא, אבל בכל פעם שהוא ניסה להתערב במינויים פרצו מחאות שהקשו עליו. הוא ניסה לשלוח קצינים לאימונים חדשים, העלה משכורות לצבא, וביצע שלל הוצאות להורג של מורדים, אך עדיין נכשל להגיע למצב שבו יש לו שליטה ובטחון מלא בצבא, שיתמוך בו בשלטון.
כתוצאה מהקשיים הללו הוא יזם יצירת מפלגה כדי להגדיל את התמיכה האזרחית בו, לאיזון (Counterbalancing) מול גורמי הצבא, זיה הסיר את המשטר הצבאי ב-1985 וערך בחירות לא תחרותיות שאחריהן מינה ראש ממשלה, הוא נהרג בתאונת מטוס ביחד עם בכירים נוספים של הצבא כעבור שלוש שנים. עד היום לא ידועות נסיבותיה.

גם הדיקטטור, גנרל אלפרדו סטרוסנר, בפאראגוואי פעל בצורה דומה. אחרי שקודמיו נכשלו לשחד את הצבא בהעלאת משכורות ותקציבים, כיוון שבכל פעם קמו כנגדם קציני צבא חמדניים יותר, הוא הקים מפלגה אזרחית וכונן משטר חד מפלגתי אזרחי. היכולת למרוד ולבצע מהפכה כנגד משטר אזרחי כזה קשה יותר. סטרוסנר כיהן בין השנים 1954-1989.
סייני קונטשה בניגר פעל באותה דרך אחרי ההפיכה הצבאית שערך ב-1974. הוא התקשה להשיג שליטה על הצבא ולמרות שהמדינה החלה להתייצב היו כנגדו שני ניסיונות הפיכה ב-1975 ו-1976. קונטשה החל בהקמת מסגרת אזרחית במטרה להעביר את ניגר לשלטון אזרחי בתחילת ה-80, ובתחילת 1983 מונה ראש ממשלה אזרחי אחרי שנכתבה חוקה חדשה קודם לכן.

החשיבות של תמיכה אזרחית בדיקטטור כאמצעי לאיזון הצבא נובעת מכך שהצבא יתקשה לפתוח באש ולהרוג אזרחים רבים במקרה של מחאות המוניות, כיוון שהוא מגיע מתוך העם. אמנם קיימים מקרים חריגים כמו בכיכר טיין-אן-מאן בסין, אבל כפי שראינו במצרים מובארק התקשה להורות לצבא לפתוח באש כנגד המוני אזרחים.
כאשר הגנרל סטרוסנר התכוון לחתום על הסכם מולטילטרלי עם השכנות של פרגוואי בסוף שנות ה-60 הצבא התנגד בטענה שזה פוגע בריבונות של פרגוואי. כמה מקציני הצבא התבטאו כנגדו בפומבי במה שהיה נדיר במהלך כהונתו ונתפס כסכנה להפיכה. סטרוסנר גייס את המפלגה (קולורדו) ופעיליה הציפו את העיתונים והתקשורת במכתבי תמיכה. המפלגה ארגנה הפגנת תמיכה בהסכם, גייסה רכבים והסיעה אנשים לאסונסיון הבירה, שם קיבלו כולם חולצות טישירט אדומות. בהפגנה היו 50000 תומכים, במה שנחשב הפגנה עצומה. הצבא הסיר כתוצאה מכך את התנגדותו.

הקמת מפלגות מפתחת עבור הדיקטטור תלות של גורמי כוח נוספים ברצונו הטוב. פוליטיקה היא בסופו של דבר חלוקת המשאבים, ובדרך זו מגוייסים למשימה אזרחים רבים שדרך המפלגה יזכו לקבל שכר ותפקידים בשלטון. חברי מפלגת השליט יודעים שבזכות היותם חברים משכורתם מובטחת כל עוד ימשיכו להעניק לשליט את הגב הדרוש כדי להמשיך ולשלוט.

כמעט במחצית מההפיכות הצבאיות שהתרחשו מאז 1946 ייסדו הדיקטטורים מפלגה אזרחית בשנים שאחרי העלייה לשלטון. כדי לבדוק את ההשפעה של יצירת מפלגה נעשתה השוואה בין הממשלות של דיקטטורים שייסדו מפלגה לבין אלו שלא. מסתבר שכוחו של הצבא יורד דרמטית בתהליך קבלת ההחלטות בממשלה, ומצטמצמת נוכחותו בקרב שרי הקבינט החשובים. יצירת המפלגה מתרחשת בסמוך לבחירות כדי להעניק גושפנקא ולגיטימציה ציבורית לדיקטטור. כמעט כל הדיקטטורים שייסדו מפלגות אחרי עלייתם לשלטון ערכו בחירות בתוך השנה שאחרי היווסדותה.
כאשר בוחנים איזה דיקטטורים זקוקים להקמתה של מפלגה ולא מצליחים להטיל מרות על הצבא, מסתבר שזה צעירים וזוטרים. הסיכוי שדיקטטור שדרגתו היתה זוטרה כמו קדאפי שהיה סרן יקים מפלגה כפולה מקצינים מדרג ביניים ובכירים, וזה גם היחס כאשר הדיקטטור עולה צעיר מגיל 40 לעומת מבוגרים מגיל זה.
ברוב המקרים כאשר הדיקטטור מקים מפלגה הוא היחיד שאחראי למינויים בתוך המפלגה. רפאל טרוג'ילו ברפובליקה הדומיניקנית החתים מראש, את כל אלו שמינה לתפקידים בכירים, על מכתב התפטרות מראש ללא תאריך, לפני שנכנסו למשרד.

במבחן התוצאה הקמה של מפלגה אכן מייצבת את השלטון. סיכוי הנפילה של משטר צבאי שכיהן ללא מפלגה הוא 10.1%, לעומת 4.5% בלבד לדיקטטורים שהקימו מפלגה אחרי שעלו לשלטון. בגרף המצורף ניתן לראות שגם שיעור נסיונות ההפיכה גדול משמעותית בדיקטטורות בהן לא נוסדה מפלגה. עיון בגרף מראה שאחרי עשור מכינונו של השלטון יש קפיצה של פי 2.5 בניסיונות ההפיכה, זאת נובעת כתוצאה מכך שקצינים שנזרקו / לא קודמו בצבא ע"י הדיקטטור צוברים מספיק כוח כדי לנסות לבצע הפיכה צבאית נוספת, מה שמסביר מדוע דיקטטורים מעדיפים למנוע עזיבה מיידית של קציני צבא מיד אחרי ההפיכה.
יצירתן של מפלגות מאפשרת גם יציבות שלטונית במקרה שהדיקטטור הולך מהעולם (גם במוות טיבעי), ושיעור המשטרים שנופלים אחרי שזה קורה קטן במחצית.

לסיכום, דיקטטורים חדשים שעלו בהפיכה צבאית ומתקשים להשתלט על הצבא ועל גורמי הכוח של המדינה, מנסים להקים מפלגה כדי ליצור שיווי משקל לגורמי הצבא והכוח. הקמתה של מפלגה כזאת משיגה תוצאות חיוביות בשרידות, במשילות ובאורך חיי המשטר.

בפרקים הקודמים:

דיקטטורות – פרק א': למה בחירות?

פרק ב: איך באות דיקטטורות לעולם?

דיקטטורות – פרק ג': היום שאחרי

Lewis, P.H., 1980. Paraguay under Stroessner. University of North Carolina Press.