כדאי להביט למציאות בעיניים – בגזרת עזה יש הסלמה זוחלת, היא לא מקרית, זאת הסלמה מכוונת של חמאס. ראיתי יותר מדי דאחקות בישראל על כך שחמאס לא מורתע ואני רוצה להציע גישה אחרת. חמאס מנהל עם ישראל דיאלוג כוחני על מידת הריבונות שיש לו בעזה ועל יכולתו לשלוט ברצועה ברווחה. בראייתי, בסוגית רצועת עזה, ממשלת האחדות יכלה לנסות ללכת על ניסיון לשינוי מדיניות ישראל מול חמאס. זה כמובן לו היתה עוסקת יום אחד בענייני המדינה.
ישראל בהובלת נתניהו מעוניינת בהמשך שלטון חמאס, ניתן לראות את זה במדיניות ממשלתו מאז חזר לשלטון ב-2009. למרות ההבטחה לפני הבחירות שימוטט את שלטון חמאס, המדיניות שיישם בפועל היתה לחזק את חמאס כדי להבטיח את הפיצול הפלסטיני. בשלוש השנים האחרונות המדיניות הזאת קיבלה ביטוי פומבי בהצהרות שישראל רואה בחמאס אחראי לנעשה בשטח הרצועה. זוהי למעשה הכרה דה פקטו בריבונותו.
גם כחול-לבן דוגלת במדיניות דומה. לפני הבחירות כחול-לבן הבטיחו להחזיר את ההרתעה מול רצועת עזה. אבל הפירוש המעשי של החזרת ההרתעה הוא שגם גנץ ואשכנזי לא מחפשים מהלך לשינוי המציאות האסטרטגית ברצועת עזה, אלא את הדרך (הדומה) לשימור שקט בטחוני.
הנכונות הנמשכת של ישראל למו"מ עם חמאס מלמדת על כך שאנחנו נשמח להסדרה שתביא לשקט לטווח ארוך ככל הניתן. כתבתי על כך לפני חצי שנה, שהמחיר העיקרי של המדיניות הזו הוא נכונות לקבל את העובדה שחמאס יתעצם במידה ניכרת, ישראל לא תוכל למנוע זאת. המשמעות היא שישראל מניחה שהיא יכולה לעמוד במחיר של ההתעצמות הזאת. היכולת להאט את ההתעצמות של חמאס גדולה מיכולתנו להאט את התעצמות חיזבאללה.
כאן למעשה טמונה הבעיה העיקרית של מהלך מדיני משמעותי מול חמאס. המחיר המדיני והפוליטי שנלווה אליו. במימד האזורי חמאס זה 'האחים המוסלמים', האויב של המשטרים הערביים הסוניים (למעט ארדואן). כך שמבחינת העולם הערבי כניעה ישראלית לתנאי חמאס מנוגדת לאינטרס של המשטרים איתם ישראל מקיימת שיתוף פעולה. בזירה הבינ"ל נכונות להסכם מול ארגון טרור, נוגד את ההתחייבות שישראל קיבלה מהקוורטט לפיה לא תהיה הכרה בחמאס לפני שיעמוד בתנאים של הכרה בישראל. בכך ישראל פוגעת בחזית המלחמה בלגיטימיות של חמאס ופותחת פתח רחב לדיאלוג מדיני איתו כשותף משמעותי לסוגיה הפלסטינית. בזירה המקומית מהלך כזה יביא למתקפות פוליטיות של האופוזיציה. הנה דוגמא:
ממשלת האחדות היא הזדמנות להפחתת המחירים הפוליטיים בבית, שזה למען האמת בדרך כלל הגורם העיקרי למדיניות ישראל, כפי שהיטיב לזהות קיסינג'ר. רצועת עזה היא אחת הסוגיות עליהן יש הסכמה פוליטית בין השותפות לממשלת האין אחדות הזאת. היתה הזדמנות לנסות לעשות מהלך מדיני, ללא תשלום של מחיר פוליטי על הניסיון. בהחלט ייתכן שמהלך כזה יכשל כי איני בטוח שחמאס באמת מעוניין בהסדרה ולא מעדיף להיות במצב של "כמעט הסדרה" קבועה, אבל לנסות אפשר. חמאס קורא את המציאות הפוליטית בישראל, לנהל משבר בטחוני עם חמאס, במערכת היחסים שיש בממשלה זה ארוע הזוי. אם יש משהו שהמבוגרים הלא אחראיים בממשלה יכולים לעשות, זה לנסות להגיע למכנה משותף על מהלך כזה, גם בדרך ההזויה לסיבוב בחירות רביעי.
למי שסבור שמלחמה מול חמאס היא אפשרות ריאלית במציאות האסטרטגית הנוכחית של ישראל, ולאור המשבר הכלכלי בגלל הקורונה והמשבר הפוליטי החריף דעתי שישראל לא יכולה להרשות לעצמה מלחמה כוללת שתביא לכיבוש הרצועה – כתבתי על כך זה מכבר.
