כל בני האדם חולקים את האינסטינקט להצדיק את עצמנו כדי להימנע מלקיחת אחריות על מעשה או אמירה שהתבררו מזיקים, טפשיים או לא מוסריים. זה נכון, חרף העובדה שרובנו לא נהיה בעמדה לקבל החלטות גורליות שישפיעו על מיליוני אנשים ונוגעות לחיי אדם. רוב האנשים, גם כאשר מציגים להם עובדות ברורות שהם טעו, לא משנים את זווית הראיה שלהם ו/או את עמדתם לגבי הנושא. התכונה מתעצמת כאשר בוחנים פוליטיקאים, שהודאה בטעות עשויה לפגוע בהם ישירות. אחד הספרים שמנתחים את המנגנון בצורה מעמיקה הוא ספרם של טארביס וארונסון "טעויות נעשו, אבל ע"י מישהו אחר"
למשל ג'ורג' בוש – הוא טעה באמירה שלסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית; הוא טעה בטענה שסדאם חוסיין קשור לאל-קעידה; הוא טעה כאשר אמר שהעיראקים יחגגו ברחובות משמחה כאשר ארה"ב תגיע להחליף את סדאם; הוא טעה בהערכתו והבטחתו שהעימות יסתיים במהירות; הוא טעה בענק בהערכתו את עלויות המלחמה בכסף ובחיי אדם; והטעות הכי מפורסמת שלו היא בנאום שנשא 6 שבועות אחרי תחילת הפלישה בו הכריז ש: "הקרב העיקרי בעיראק הסתיים". מימין ומשמאל קראו לבוש להודות בטעויות, אבל הוא מצא הצדקות חדשות למלחמה: "נפטרנו מאיש רע מאוד", זאת מלחמה בטרור, זה מקדם את השלום במזרח התיכון, הבאנו דמוקרטיה לעיראק, תורם לבטחון הלאומי של ארה"ב, ו"מסיים את המשימה שעבורה הקריבו חיילינו את חייהם". כאשר עומת ב-2007 עם הטענה שהמלחמה החמירה את סיכוני הטרור אמר ש"מעולם לא הייתי יותר משוכנע שההחלטה שעשיתי, היתה נכונה".
ג'ון ווסלי דין, היה יועץ בבית הלבן של ניקסון, והיה אחד האחראים על ניסיונות הטיוח של פרשת ווטרגייט לאחר שנחשפה. עדותו בבית הנבחרים היתה גורם משמעותי לקריסת ממשל ניקסון הסביר בראיון שנתיים לאחר מכן כיצד זה עבד:
Interviewer: You mean those who made up the stories were believing their own lies?
Dean: That's right. If you said it often enough, it would become true. When the press learned of the wire taps on newsmen and White House staffers, for example, and flat denials failed, it was claimed that this was a national security; they weren't. That was concocted as a justification after the fact. But when they said it, you understand, they really believed it.
רוברט קארו, ביוגרף של לינדון ג'ונסון כתב עליו: "כאשר הוא האמין במשהו, הוא האמין בו בצורה טוטאלית, בשכנוע מוחלט, ללא קשר לאמונות קודמות שלו, או לעובדות לגבי הנושא" אחד מעוזריו של ג'ונסון אמר לקארו שלג'ונסון היתה "יכולת מופלאה לשכנע את עצמו שהוא החזיק בעקרונות שהוא סבור שהם נכונים ברגע זה, מאז ומעולם. האותנטיות שבה הוא האמין בזה היתה מעוררת השראה, גם כאשר מישהו הציג לפניו ראיות לכך שהוא בעבר חשב את ההיפך הגמור".
"הצדקה עצמית אינה אותו דבר כמו לתרץ או לשקר. ברור, שאנשים ישקרו או ימציאו מעשיות כדי להימנע ממבוכות בפני בן הזוג, הורים או מעביד; כדי להימנע מתביעה או להישלח לכלא; כדי להימלט מפיטורים; להישאר בעמדת כוח. אבל יש הבדל גדול בין אדם אשם שמספר משהו שהוא יודע שאינו נכון ("לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזאת", "אני לא מושחת"), לבין אדם שמשכנע את עצמו שהוא עשה מעשה טוב. בראשון, האדם מודע לעצמו ועושה זאת כדי להינצל. באחרון, הוא משקר לעצמו. זאת הסיבה שהצדקה עצמית היא הרבה יותר חזקה ומסוכנת מאשר שקרים פשוטים. זה מאפשר לאנשים לשכנע את עצמם באמת ובתמים שמה שהם עשו היה הדבר הכי טוב שהם יכלו לעשות: "לא יכולתי לעשות משהו אחר"; "למעשה זה היה פתרון מבריק לבעיה"; "עשיתי את המיטב למען האומה והמולדת"; "מגיע למנוולים האלה"; "יש לי את הזכות"" (Mistake were made but not by me / Tavris & Aronson)
הצדקה עצמית מאפשרת לכולם לזהות צביעות, חוץ מאשר לצבוע. מה שחשוב להבין לגבי הצדקה עצמית היא האותנטיות שבה. האדם באמת משוכנע במה שהוא אומר, הוא יכול לעבור פוליגרף ולהימצא דובר אמת. זאת הסיבה שחיוני כל כך שמערכת קבלת ההחלטות מסביב למנהיגים תהיה עצמאית, מקצועית ובעלת יכולת לומר למנהיג שהוא "טועה". אחרת אין איזונים לכושר ההצדקה העצמית של מנהיגים.
הארכתי במבוא, כדי שאוכל להאריך גם כיצד מנגנון ההצדקה העצמית פועל על מקבלי ההחלטות החשובים ביותר גם בניהול משבר הקורונה.
השר יואב גלנט קבע שמערכת החינוך תיפתח ב-1/9 תוך שהוא מתעלם לחלוטין מכך שפתיחתה באמצע מאי היתה המאיץ להתפרצות הקורונה השניה. ביולי הוא הצהיר חגיגית, שיש תכנית סדורה. באמצע אוגוסט הוא הצהיר שאם יתגלה חולה קורונה, לא ייסגר בית הספר. כל ההחלטות האלה קרסו לחלוטין תוך שבועיים. גם כעת, כשברור שפתיחת מערכת החינוך ועוד לפני כן החזרה ללימודים של הישיבות חוללה קפיצה בהדבקה (אפשר לראות את גרף הנדבקים בקרב בני נוער בקורלציה לתאריכים הללו) הוא דבק בעמדתו שמערכת החינוך היא "המקום שמרסן תחלואה". בשונה מהלועגים אני סבור שהוא משוכנע בזה באמת, ולא משקר במודע. זה מנגנון ההצדקה העצמית.
מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' חזי לוי, נקלע לעין הסערה. נגד ראש הממשלה נתניהו יש הפגנות שיש עניין בריסון שלהם. לאור זאת, הלחץ הפוליטי עשה את שלו, ולכן כבר ב-12.7 הוא הכריז שההפגנות הן "מגה-פיגוע בריאותי…. גם אם מבינים את הכאב והדאגה של המפגינים – מדובר בהתקהלות מסוכנת שאני חושש שאת תוצאותיה נראה בימים הקרובים בעלייה במספר הנדבקים". אבל מעשה שטן, נתונים מתאימים לא התגלו. הנה לראיה ב-31.7 הוא אומר במפורש שמקדם ההדבקה יציב ומעודד, אבל עדיין חוזר על אותו המשפט "אם זה היה תלוי בי הייתי אומר שמבחינה בריאותית, הדרך שבה מתנהלות הפגנות… זו דרך להדביק איש את רעהו. אין בדבריי מאומה באשר לצידוקים או אי הצידוקים לקיום ההפגנות". גם כעבור שבועיים ב-12.8 הוא אמר "לא נכון בעת הזו להתקהל בצורה הזו, בתנאים הללו, זה אירוע שיכול בהחלט לעורר את ההידבקות וזו בדיוק התקהלות שאנחנו רוצים למנוע". העובדות לא הפריעו לפרופ' לוי והמצוקה שנבעה מכך שאפילו התקשורת טרחה לנסות לבדוק האם יש נתונים על נדבקים בהפגנות הביאו אותו לעבור לקו יותר מיליטנטי, הנה ב-10.9 הוא אמר "ההפגנות בבלפור הן מנוע להדבקה". עזבו את פרופ' לוי מעובדות המצוקה שאליה הוא הוכנס חייבה אותו להפעיל את מנגנון ההצדקה העצמית. הוא באמת מאמין לזה.
31.7 
12.7 
ספטמבר
במכוון אני מתעלם מקמפיין השרים וחברי הכנסת של הליכוד, אלו בראייתי משקרים במודע ולא מאמינים לזה. פרופ' לוי הוא לדעתי אדם ישר שפשוט נקלע לסיטואציה. יש לזה השפעה גם על בכירים נוספים במשרד הבריאות כפי שראינו ביום שישי את ד"ר שרון אלרעי-פרייס שנאלצת להשתמש במנגנון ההצדקה העצמית וגייסה את דגל ישראל למאבק. גם ד"ר אלרעי-פרייס נקלעה לדעתי לסיטואציה. לשם כך היא צריכה לגייס את מנגנון ההצדקה העצמית כיוון שהיא צריכה להאמין למשהו שאינו מתאים לנתונים שיש בידה.
חשוב לי לומר, אפשר וראוי לדון בהגבלת ההפגנות בבלפור, אבל אין אפשרות לעסוק בזה כאשר יש תעמולה שקרית מטעם השלטון בנוגע אליהן. מותר לומר שבעת הזאת צריך לנסות להגיע להבנה עם המפגינים שיצמצמו את ההפגנות כדי לתרום למאמץ הלאומי. זאת גישה שעוסקת במישור התודעתי ולא מחייבת גיוס נתונים ועובדות לא קיימות.
יש דוגמאות נוספות, פרופ' יורם לב בהופעותיו ההזויות בעיני בטלוויזיה הוא דוגמא בולטת לאדם שמנוטרל לחלוטין משיקול דעת סביר בגלל מנגנון ההצדקה העצמית. ידידי משה בן שטרית כתב פוסט על פרופ' עידית מטות – תראו לבד איך מנגנון ההצדקה העצמית פועל את פרופ' מטות
כולנו רגישים להפעלת מנגנון ההצדקה העצמית, אבל דווקא עיתות משבר הן גורם שמחייב שימוש נרחב בו. הסיבה לכך היא, שאנחנו באמת ובתמים צריכים להאמין שפעלנו כשורה, כאשר מדובר בחיים ומוות של אחרים. זה משא כבד שקשה לשאת כאשר הולכים לישון לבד בלילה. אבל דווקא בגלל הסיבות האלו, עיתות חירום מחייבות מנגנוני בקרה רחבים יותר, תהליכי קבלת החלטות שבהן יש מגוון דיעות בחדר הישיבות, שימוש במדדים ברורים ומינוי גורמים עצמאיים שיהיו אחראים על הצגת הנתונים הללו בצורה אובייקטיבית. לכולם ידוע שלא ניתן תוך שבועיים או שלושה להוריד את רף הנדבקים מתחת ל-500, נדרשים לכך כחודשיים, אז למה להצהיר על יעדים לא סבירים. גורמי המקצוע התעלמו שוב ושוב מהיעדים שהם עצמם הציבו, חסכתי עשרות רבות של דוגמאות כאלה. ככה לא ניתן לנהל משבר. כדי להחזיר לפסים את הרכבת שירדה, נדרש לשנות בראש ובראשונה את תהליך קבלת ההחלטות, זאת לא ההסברה שלוקה בחסר, זה תהליך שלא ניתן להסביר. לפרופ' גמזו היתה הזדמנות, אבל הוא התאדה למול הלחצים של הפוליטיקה. דרוש אתחול מחדש בהקדם.
בפרק הקודם בסדרת ההצדקה העצמית: