חמאס יזם את ההסלמה, הוא הודיע לנו את זה במפורש כאשר לקח אחריות ביחד עם הג'יהאד האיסלאמי בצהרים. יחד עם זאת, זוהי הסלמה מוגבלת, ירי בעיקר של מרגמות, מעט רקטות והגבלה של טווחי הירי. זה מחייב ניתוח מה המטרה של ההסלמה היזומה הזאת, שאינו יוצא מתוך הנחה שחמאס לא מעוניין בהסלמה.
בראייתי, יש כמה הסברים אפשריים (יתכן שילוב ביניהם):
לחץ על ישראל במו"מ להודנה ארוכת טווח – ניתן לשמוע שישראל מנסה להתנות זאת בעסקת שבויים / חללים, וחמאס מנסה לנתק בין הסוגיות;
רצון לרסן את התגובות של ישראל לאירועים טקטיים על הגדר (לא להפגנות) – ישראל הגבירה את העוצמה של תגובותיה לאחרונה;
צורך ליצור מתיחות חיצונית כדי לצמצם ביקורת פנימית על שלטון חמאס;
גיוס מתווכים חיצוניים למו"מ בין ישראל לחמאס כפי שניתן היה לראות את הצטרפות המצרים והכוויתים לתיווך מיידית.
ישראל לעומת זאת, ממש לא מעוניינת בהסלמה. איך ניתן לדעת, נתניהו אפילו לא כינס את הקבינט, מחשש שבטעות הוא יצטרך להודות בזה, והתקיפות של ישראל מאופקות למדי. יש לכך שני הסברים עיקריים: זאת הפרעה לא רצויה למאמץ של ישראל נגד התבססותה של איראן בסוריה; אין לנו יעד מדיני למול הרצועה, ועימות מעצים את השיתוק שנתניהו לוקה בו בנושא.
המשמעויות עבור ישראל:
- קלישאות ההרתעה – שוב ניתן ללמוד שאינטרסים ויעדים הם גורם משמעותי הרבה יותר מאשר פחד. כאשר נדרש לקדם יעדים מדיניים בעזרת כוח עושים את זה (כמו שישראל עושה את זה לפגיעה בהתבססות האיראנית בסוריה). לכן, המשפטים "חייבים לסיים את הסיבוב הזה כשחמאס והג'יהאד יבינו מי ניצח" פשוט מופרכים מהיסוד.
ישראל כל כך מבועתת להודות בזה, שאפילו עכשיו היא מסרבת להודות שיש מגעים להפסקת אש, כי זה מקלקל את תדמית ההרתעה שכל כך חשובה לנו. - ארבע שנים חלפו מ'צוק איתן' וישראל עדיין לא קיימה דיון אסטרטגי מה היעדים שלה ברצועת עזה. היום דווח שהקבינט אמור להתכנס בשבוע הבא בסוגיה, מה יכול להיות אירוני יותר מזה.
זה מזכיר לי ציטוט פחות מוכר מאליס בארץ הפלאות:
"קחי קצת יותר תה," אמר הארנביב לאליס.
אליס: "עוד לא לקחתי כלום, אז איך אני יכולה לקחת יותר?"
"את רוצה להגיד שאת לא יכולה לקחת פחות," אמר הכובען: "קל מאוד לקחת יותר מלא כלום." - כיבוש הרצועה – בראייתי, אינטרס העל של ישראל הוא לא לכבוש את הרצועה. למרות שזה מחליש את האיום שיש לנו על חמאס, זה עדיף על פני איום אותו איננו מוכנים לממש. ישראל יודעת להרוס היטב, אבל זה מותיר קרקע חרוכה, שרק מחמירה את המצב. מי שחושב אחרת שיתאר מה הוא רוצה שיקרה אחרי. חוסר האחריות של שרי הקבינט שקופצים בין חדרי החדשות ומבטיחים את מיטוט חמאס (בדיוק כמו שנתניהו עשה ב-2009) גורם לי להבין מדוע נתניהו לא מכנס את הקבינט. מנגד, האחריות להתנהלות הקבינט מוטלת על הראש.
- אין פתרון צבאי לבעית רצועת עזה – זה לא אומר שיש פתרון מדיני בהישג יד או בכלל, אבל ללא יעדים, נמשיך להגיע לשום מקום.
- מבחינת סדר העדיפויות, הבעיה האיראנית חשובה יותר לישראל. לכן ההתנהלות האסטרטגית של נתניהו נכונה בעיני. האם אנחנו נוחלים הצלחות מפוארות כמו שמנסים לשווק לנו? אני סבור שמוקדם לצהול, אבל זה נושא לפוסט אחר. אני מסכים שהנחישות שישראל מפגינה יוצרת תזוזה בהערכת המצב של השחקנים, אבל להיות מאופקים כאשר מנתחים תהליכים ארוכים.
- ישראל מעודדת את הבידול בין עזה לאיו"ש במשך שנים, ואז אנחנו באים בטעות לאבו מאזן שמעצים את הבידול אותו אנחנו רצינו לייצר, כדי ליצור את המשבר הנוכחי.
