כרגיל אנחנו מרבים לעסוק מי צודק (אנחנו) ומי אשם (הם). זה "מרתק" אבל זאת שיחה קלה ונוחה.
ניתוח תמונת המצב:
חמאס הצליח לשנות את סדר היום של אתמול ולהחזיר במידת מה את העיסוק העולמי בסוגיה הפלשתינית.
חמאס לא תמים או צדיק, והוא מוכן להקריב את חיי האזרחים לטובת המאבק הפוליטי שלו (אגב, הנזק שישראל עשתה ב'צוק איתן', שירת את חמאס במובן הזה). ההצלחה של חמאס היתה מוגבלת, הוא רצה שהתמונות יהיו גרועות בהרבה, שהמון גדול יותר ינסה לפרוץ את הגדר, ושיהיו הרוגים רבים יותר.
ישראל במדיניות השיתוק שלה לא עשתה דבר כדי להימנע מהמצב הנוכחי. ניתוח הפעילות הטקטית של הכוחות בשטח והצלפים, היא הסוגיה השולית בסיפור, הם פועלים במציאות מורכבת במיוחד ולא ראוי לשפוט פעולתם מהסלון.
אחרי שנקבע בצורה חד משמעית שחמאס אשם, שהגינויים לישראל הם צביעות כי תראו מה קורה בסוריה, ושצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, יש אתגרים שאותם צריך לנהל בתקופה הקרובה:
1. לשמור על הבידול בין עזה לגדה – להצליח למנוע גלישה של ההתפרעויות לגדה.
2. להגביל את הפגיעה ההסברתית לישראל בעולם, שתיווצר ממילא כתוצאה מהאירועים הללו. כדי לעשות זאת יש צורך גם להציג יעדים חיוביים ולא רק להסביר לכולם עד כמה אנחנו צודקים.
3. לנסות למנף את המצב למהלך עולמי לשיקומה הכלכלי של הרצועה, בהובלה של מדינות אירופה (כי ארה"ב הנוכחית לא יכולה להוביל זאת), זה יאפשר להסיט מעט את השיח העולמי מההרוגים לאופק חיובי.