עם תחילת מבצע החיסונים השלישי הלין בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה, על כך שהממשלה איחרה לאשר זאת, ושהוא קרא לעשות זאת כבר לפני 6 שבועות. זה לא נכון כפי שתוכלו לראות בתכניתו של גיא זהר מהצד השני, מוטב מראה עיניים מהסבר בכתב. אבל זאת הזדמנות נהדרת לדבר על הטיית תפיסה חביבה – חוכמת הבדיעבד.
הטיית חוכמת הבדיעבד היא בגלל שאנחנו רוצים להאמין שהמציאות ניתנת להסבר פשוט ורציונלי. ניקולאס טאלב כתב בברבור השחור, שאנחנו מייחסים תפקיד נכבד מדי לכשרון, טיפשות וכוונות מאשר למזל ונסיבות, בגלל 3 אשליות: אשלית ההבנה, אנחנו משוכנעים שאנחנו מבינים הרבה יותר ממה שנכון; עיוות הראיה לאחור, ההיסטוריה נראית ברורה הרבה יותר בספרים מאשר היא היתה באמת; הערכת יתר של העובדות אותן אנחנו יודעים תוך התעלמות ממשמעות שהרבה יותר דברים אנחנו לא יודעים. נוספת לזה תפיסה רווחת שאנשים טובים עושים רק מעשים טובים ואנשים רעים רק מעשים רעים. קשה לנו לקבל את האמירה ש"היטלר אהב כלבים וילדים קטנים".
חוכמת הבדיעבד מקבלת חיזוק טרמינולוגי: ידעתי. "ידעתי שזה עומד לקרות". "ידעתי שהמשבר הכלכלי של 2008 צפוי לקרות". "ידעתי שטראמפ ינצח בבחירות של 2016 / ביידן ב-2020". "ידעתי שצריך חיסון שלישי". בכל אחד מהמקרים האלה, איש לא ידע זאת, אלו שטוענים כך לרוב קיוו שזה יקרה, לפעמים גם העריכו ופעמים אחרות סתם הימרו. האשליה האמיתית היא שאנחנו מבינים את העבר, אבל יותר מסוכנת, זאת האמונה שבעזרת הבנת העבר על בסיס מידע חלקי ולקוי אנחנו מבינים את העתיד. בספורט יש לחוכמת הבדיעבד מקום של כבוד – אחרי נצחון החלטות גאוניות של המאמן מקבלות תהילה, ואילו אחרי הפסד ניתן להאשים אותו בהרכב שבחר. תחשבו על ההימור שאורן סמדג'ה לקח כאשר מוקי ופאלצ'יק עלו בקרב הנבחרות על מדליה וזה הצליח, ומנגד את ההחלטה של מאמן אנגליה להכניס שני מחליפים לבעיטות ההכרעה מ-11 מטר (שניהם החמיצו ואנגליה הפסידה).
המוח האנושי תומך את חוכמת הבדיעבד כי אנחנו משכתבים את דעתנו לפי מה שקרה, ושופטים את האירועים לאור התוצאה ולא לאור מה שהיה ידוע ברגע ההחלטה. ברגע שדעתנו השתנתה אנחנו מאבדים את היכולת להיזכר במה שהאמנו בו קודם לכן. יש לזה תמיכה רחבת היקף במחקר הפסיכולוגי. כהנמן כתב שהמחקר הראשון שהדגים את הטיית החוכמה לאחר מעשה (Hindsight Bias) היה של סטודנט ישראלי (ברוך פישהוף ביחד עם רות בייט), שסקר ערב הביקורים של ניקסון בסין וברוסיה מה ההסתברות לתוצאות אפשריות מהביקורים. האם מאו יפגוש אותו, האם תהיה הכרה אמריקאית בסין, האם ניתן להגיע עם הסובייטים להסכמה כלשהי ועוד. 15 תוצאות אפשריות ניתנו לנסקרים. אחרי הביקור חזרו החוקרים לאותם אנשים ושאלו אותם מה היתה ההערכה שלהם לכל אחת -15 האפשרויות. התוצאות היו ברורות: אנשים נתנו בדיעבד סיכוי גבוה בהרבה לאירועים שקרו, והמעיטו בסיכוי שזכרו שנתנו לאירועים שלא קרו. שכתוב ההיסטוריה מאפשר לנו אשליה קוגניטיבית איתנה.
אשלית חוכמת הבדיעבד פועלת חזק במיוחד אחרי אסונות, כי אנחנו מחפשים כל בדל של הסבר שהם קרו בגלל טעויות אנוש ולא עניין של מזל (זה לא אומר שכל האסונות כאלה). דוגמא ידועה היא אסון התאומים. ב-10 בספטמבר הגיע ל-CIA מידע שאל-קעידא עומדים לעשות מתקפה גדולה נגד ארה"ב. טנט, ראש הארגון, העביר את המידע לקונדוליסה רייס ולא ישירות לנשיא. למחרת יצאה המתקפה אל הפועל. איך יכול להיות שכאשר יש לראש ה-CIA מידע שהולך לשנות את ההיסטוריה הוא לא הולך איתו ישירות לנשיא? רק שב-10 בספטמבר היה קשה להעריך שהמידע הזה הוא כזה.
הרבה יותר קל לבחון בדיעבד את הזירה של רצח רבין ולא להבין איך ככה ניתן היה לשמור על ראש הממשלה, רק שכדאי לזכור שאפילו רבין עצמו לא העלה על דעתו שמישהו ירצח אותו (אין כאן נסיון לטעון שהשב"כ פעל כשורה, רק שבחוכמת הבדיעבד קל לעלות על הפשלות).
חוכמת הבדיעבד יוצרת אפקט מצנן ומביאה לכך שמקבלי החלטות ייצמדו לנוהלי עבודה סטנדרטיים, בדיוק כמו שהאפקט המצנן של ועדות חקירה יוצר. העליה בכמות התביעות נגד רופאים בארה"ב הביאה לקפיצה גדולה בבדיקות שהם הפנו מטופלים, שמטרתן בעיקר להגן על הרופא ולא לסייע למטופל. אבל לחוכמת הבדיעבד יש גם אפקט הפוך. חוכמת הבדיעבד מעניקה תגמול חסר פרופורציה לאנשים שנטלו הימור פרוע ונחלו הצלחה. הנטיה שלנו היא לייחס את זה לכשרון יוצא דופן שיש להם ולא למזל, כי הרי אנחנו מחפשים עולם מסודר, צפוי וקוהרנטי. במחקר שנערך ב-2010 הסתבר שמנהלים שחזו אירועים קיצוניים ודרמטיים הם בעלי כושר הערכה ירוד במרבית המקרים הרגילים והביצועים הניהוליים שלהם פחות טובים. זה הזמן להזכיר, שהמתאם בין מנהל טוב להצלחתה של חברה הוא 0.3, שזה אומר שמשהו כמו ב-60% מהמקרים בראש חברה מצליחה יעמוד מנהל טוב. איני רוצה להרוס אבל מסתבר שהספרים על כיצד להצליח של מצליחנים גדולים הם סיפור נחמד אבל בעל תרומה מוגבלת. המציאות אקראית הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים ורוצים להאמין. בקיצור, אם אתם רוצים להיחשב כרואים את הנולד, הקפידו להמר על תוצאות קיצוניות. מספיקות מעטות כאלה כדי לחפות על עשרות כשלונות.
אחת הדוגמאות החביבות עלי לגבי חוכמת הבדיעבד זאת ההתנתקות. שכתוב הזכרון על מידת התמיכה שהיתה למהלך והאם שרון "אותרג" זן דוגמא קלאסית. חבל רק שלא ניתן לשאול היום את אותם נסקרים האם הם תמכו בהתנתקות אם לאו. בארה"ב שם בודקים דברים כאלה, בדקו את התמיכה לפלישה לעיראק ב-2003. בקרב הדמוקרטים 72% תמכו בה לפני הפלישה. כעבור שלוש שנים רק 26% זכרו שתמכו בה, והסבירו זאת בכך שהם ידעו שבוש משקר.
כמובן שגם אלו שמהללים את תוצאות מלחמת לבנון השניה עושים שימוש בחוכמת הבדיעבד, הרי איש לא ידע שיהיו 15 שנות שקט. אגב, זאת הסיבה שאיני סבור שיש ערך לדיונים האם הושגה הרתעה אחרי מבצעים, שנועדו בעיקר לדחות את העיסוק באיך פעלנו עכשיו, מה רצינו להשיג, והאם נערכנו לזה.
טוב אז אסכם:
– יש לנו נטיה שגויה להאמין שהעובדות שאנחנו יודעים הן כל מה שקיים, והן מסבירות בצורה רציונלית את הסיפור הכולל. החיים תמיד מורכבים, עשירים, וכוללים סתירות.
– אנחנו מתקשים לקבל חוסר קוהרנטיות, מזל, נסיבות.
– אנחנו סבורים שדוגמאות מוכיחות את הכלל והן לא.
– אנחנו משלים את עצמנו בעזרת סיפורים שאותם אנחנו זוכרים טוב יותר מאשר פרטים.
– אנחנו משכתבים בדיעבד על בסיס התוצאות את מה שחשבנו בעבר.
למען הסר ספק, הטית חוכמת הבדיעבד חלה גם עלי. אני משכנע את עצמי שאני לא, ומנסה לצמצם את הבעיה ע"י פירוט של הנחות העבודה. זאת אחת הסיבות שפתחתי בלוג, ככה אפשר לחפש מה הערכתי בעבר. איך התירוץ?
