ה-11/9 התרחש אחרי לפחות 15 שנה בהן אוסמה בין לאדן שאף לבצע פיגוע על אדמת ארה"ב, כך לפי מאות אלפי מסמכים מסווגים שפורסמו בארה"ב לפני 4 שנים. ב-1986 בין לאדן אומר לקרובים שצריך לפגוע בארה"ב בגלל העזרה שלה לישראל בסוגיה הפלסטינית. כעבור עשר שנים (ב-96) הוא מכריז על הג'יהאד, ב-98 הגיעו הפיגועים בשגרירויות בקניה וטנזניה. בחלוף השנים, מטרת אל-קאעדה היתה גיאו אסטרטגית. הארגון שאף להרוס את הסדר העולמי של מדינות ריבוניות, ולכונן מחדש את "האוּמָהּ" האיסלמית. מטרת הפיגוע היתה להכות את ארה"ב בהלם, לגרום לה להוציא את הכוחות שלה במדינות מוסלמיות, ואת התמיכה הצבאית שהיא מעניקה למשטרים האוטוקרטיים בהן, ולאפשר מאבק "הוגן" של כוחות ג'יהאד בהם עד לכינונה של האוּמהּ.
המתקפה ב-11/9 מזכירה את פרל הארבור. זה גרם לארה"ב לפתוח במלחמת עולם כנגד הטרור ולא להסיג את כוחותיה ממדינות ערב. כמו היפנים שקיוו שהתקיפה תגרום לארה"ב הלם בבית, ונכונות להסכם עם יפן, גם לבין-לאדן קיווה שזה מה שיקרה. אבל זו היתה משאלת לב, בין לאדן לא ציפה שארה״ב תצא לרדוף אחריו בצורה כזאת והמתקפה הפתיעה אותו. ארה"ב פלשה לאפגניסטן ואל-קאעדה נפוץ לכל עבר – חלק נתפסו או נהרגו, חלק ברחו לפקיסטן (גם בין לאדן) וחלק אפילו לאיראן, כולל אחד מבניו של בין לאדן. אחד מאנשי אל-קאעדה שברח מאיראן ב-2010 כתב לבין לאדן שהוא ביקש מהאיראנים האיומים לגרש אותו לכל מדינה אחרת אפילו לישראל. בין לאדן נעלם ל-3 שנים ורק ב-2004 הצליח ליצור קשר עם ההנהגה המשנית בארגון. כאשר יצר מגע מחודש עם אנשיו, הציע לחדש את הפיגועים ואחד ממפקדי המשנה, טאוופיק, השיב לו:
״Our afflictions and troubles were heart-rending, and the weakness, failure, and aimlessness that befell us were harrowing… [your] absence and inability to experience [their] painful reality. We Muslims were defiled, desecrated, and our state was ripped asunder. Our lands were occupied; our resources were plundered. . . . This is what happened to jihadis in general, and to us in al Qaeda in particular.”
ארה״ב הצליחה במשימה לחסל את יכולתו של אל-קאעדה המקורי להוציא פיגועים, למרות הקלטות שבין לאדן המשיך לפרסם עד שחוסל. אמנם תהילת העולם שהושגה הביאה לכך שג׳יהאדיסטים נוספים נשבעו אמונים לאל-קאעדה, אבל הם לא בהכרח היו מתואמים עם הארגון המקורי. הפלישה לעיראק הולידה מנהיג חדש לג׳יהאד, אבו מוסעב א-זרקאווי, שהפך יותר מפורסם מבין לאדן. ב-2004 הוא וארגונו נשבעו אמונים לאל-קאעדה ובין לאדן, תחת השם ״אל-קאעדה מסופוטמיה״, אבל תקוותיו של בין לאדן לחידוש המתקפה על ארה״ב נכזבו, זרקאווי ואנשיו עשו פיגועים בעיקר נגד שיעים בעיראק. יורשיו של זארקאווי, שנהרג ב-2006 הכריזו על עצמם ״המדינה האיסלאמית״ בלי להודיע לבין לאדן ואל-קאעדה. ב-2014 המחליף של בין לאדן באל-קאעדה היה עסוק בדה לגיטימציה לדאע״ש בעולם הסוני יותר מאשר בג׳יהאד נגד ארה״ב.
פיגועי ה-11/9 ובעקבותיהם המלחמה הכללית שארה"ב יצאה אליה שינו את העולם. ארה"ב שלחה כוחות צבא לאפגניסטן, עיראק, לוב, פקיסטן, סומליה, תימן, פיליפינים, סוריה ועוד כמה פיקנטריות. הכיאוס העולמי שנוצר מהמלחמה בטרור יצר גלי משנה, המזרח התיכון התפרק באביב הערבי, דאע"ש נולד משילוב של הפגיעה בזרקאווי ומרסיסי הצבא העיראקי שפורק ע״י ארה״ב ונטל את הבכורה. כ-800,000 נהרגו מתוכם יותר מ-300,000 אזרחים. כ-37 מיליון אנשים עזבו את בתיהם (לא כולם כתוצאה מהמלחמות במעורבות אמריקאית, אבל יותר ממחציתם כן), הכי הרבה למעט מלה"ע ה-2. 25 מיליון מהם כבר חזרו. תג המחיר של המלחמות הללו עולה על 7 טריליון דולר (הנתונים ממכון המחקר ווטסון של אוניברסיטת בראון).
עשרים שנה אחרי אפשר לטעון שהפיגועים שמהם נוסדה המלחמה בטרור שינו מהיסוד את תפיסת החופש, את הבטיחות והבדיקות בתנועת אזרחים בעולם. המערכת האמריקאית עוצבה מחדש, אחרי שלא נותר לאמריקאים אויב בסוף המלחמה הקרה, והיא חיפשה משמעות מה עושים עם זה. בוש הכריז ש"המלחמה בטרור תהיה פרק חדש של המלחמה בפאשיזם ובקומוניזם". המלחמה בטרור אפשרה לארה״ב לבנות מחדש את הבטחון עצמי שנפגע קשות, בכל זאת זוהי המעצמה היחידה בעולם. אבל המלחמות באפגניסטן ועיראק הפכו להיות הרבה מעבר למאבק בטרור, ארה"ב המשיכה אותן לבנית דמוקרטיות חדשות ולסדר מחדש את העולם. שיכורה מכוח היא איימה לצאת למתקפות מנע כנגד משטרי הרשע בצפון קוריאה, איראן ולוב. הממשל האמריקאי ניצל את כוחו לרעה והתחיל לעקוב ולרגל אחרי גם אחרי אזרחי ארה"ב אבל גם אחרי אזרחים בעולם כולו. הפחד בכל זאת הפך לגורם שמניע את הפוליטיקה והמדיניות בוושינגטון.
בעשור האחרון של המאה ה-20 ארה"ב היתה המעצמה העולמית היחידה, אחרי התפרקות ברה"מ. האידיאולוגיה הליברלית-קפיטליסטית של המערב ניצחה נצחון מכריע את הקומוניזם הסובייטי, והביאה גל דמוקרטיות שלישי הפעם במדינות מזרח אירופה. "קץ ההיסטוריה" הגדיר את זה פוקויאמה (שחזר בו מאז). בעשור הראשון של המאה ה-20 היו בעולם יותר דמוקרטיות מאשר דיקטטורות, לראשונה בתולדות האנושות. בשנת 2000, ב-71 מדינות היתה מגמת שיפור בציון הדמוקרטי, כעבור חמש שנים המספר צנח במחצית. ב-2020 רק 22 מדינות השתפרו דמוקרטית, ולראשונה אחרי יותר עשור יש פחות דמוקרטיות, 49% ממדינות העולם. ערעור הבטחון של המודל הליברלי-דמוקרטי יצר גלי גרם לה למהלכים שיפגעו בזוהר הדמוקרטי שעטה על העולם.
אחת מרעידות המשנה של התגובה האמריקאית למלחמה בטרור היא הקצנת הקיטוב הפוליטי בתוך ארה"ב. אמנם עד הפלישה בעיראק ארה"ב היתה מאוחדת מאחורי המלחמות אליה יצאה (והדמוקרטים תמכו בשתיהן באחוזים גבוהים), אבל בחלוף הזמן. הפכו היעדים לבלתי ניתנים להשגה, כתוצאה מכך שהמלחמה בטרור היתה ללא אויב ברור, וללא מטרות מוחשיות. כמו תיאורית קונספירציה, היא היתה צריכה כל הזמן להתפתח כדי להישאר רלבנטית. תגובת הנגד הראשונה היתה בחירתו של אובמה, תגובת האקסטרים לאובמה היתה עלייתו של פופוליסט כטראמפ. ב-6/1/2021 ארה"ב כבר נחלקה פוליטית בנוגע לפריצת המון אלים לקונגרס ועצירת תהליך אשרור הבחירות. המלחמה הפוליטית בבית הפכה כמעט טוטלית.
יש משהו סימבולי בכך שסין פרצה קדימה במקביל למלחמה בטרור, וארה"ב החמיצה את זה. בסוף כהונת אובמה השתנתה הרוח בוושינגטון, אצל טראמפ זאת היתה הרטוריקה ועכשיו אצל ביידן זה הסטת המערכת כולה למאבק בסין. גם רוסיה ראתה את ארה"ב מנצלת את כוחה לעיצוב מדינות מחדש, והבינה שהיא חייבת לשנות את המאזן. ב-2008 פוטין פלש לגיאורגיה, הניסיון של אובמה לעשות ריסט ביחסים הסתיים בהפלת קדאפי, וב-2014 פוטין סיפח את קרים.
למרות שהעזיבה של אפגניסטן היתה מבולגנת, היא היתה כורח המציאות, ובאיחור של שנים רבות. ארה"ב צריכה לאתחל את עצמה מחדש, ובכלל לא ברור לאיזה כיוון היא הולכת בבית. במדיניות החוץ שלה זה דווקא ברור, מאבק מול סין שהיא יריב, ו"הכלה" של פוטין. הסתירה שבין הבעיות בדמוקרטיה בבית, לגיוס הדמוקרטיה במאבק העולמי המחודש תעמוד לה לרועץ עד שתיושב, אם תיושב. עשרים השנים של מדיניות פוסט 11/9 מסתיימות וארה"ב מתחילה את עידן "אחרי אחרי 11/9" (בעדא בעדא). המזרח התיכון ממשיך להתפורר מחד, ולהתגבש ליריבות איראנית מול כנראה סעודית (או משהו סוני שכזה) במקביל, ויקחו עוד שנים רבות עד שניתן יהיה להבין מה הארכיטקטורה החדשה שנוצרה בו.
עשרים שנה אחרי הפיגוע הגדול, ארה״ב עוזבת טריטוריות איסלאמיות ובמידה מסויימת את המזרח התיכון, כשחלק ממדינות ערב התפוררו לרסיסים במלחמות אזרחים, ולא נראה שיש מי שיכול לסדר את האזור מחדש. אוסמה בין לאדן ואל-קאעדה הפסידו, הושמדו והרסיסים שלהם זוכים לראות חלקים מהחזון מתממש. ארה"ב ספגה, ואז ניצחה את נצחון הפירוס הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השניה.
