לאור דיון בנושא עם חברים, ולאור העובדה שמפעם לפעם שומעים פוליטיקאים שמדברים על שיקום הרצועה בתמורה לפרוז, החלטתי שזה מצדיק פוסט ייעודי.
נדאג לעזור לכם, בתמורה לכך שתוותרו על הנשק, הרי אנחנו מדינה שוחרת שלום. נשמע הגיוני, לא? לא ממש. לישראל אין רקורד של מדינה שוחרת שלום. התדמית שלנו בעיני הערבים היא של מדינה תוקפנית, בעלת שאיפות התפשטות. יש לזה גרעין מספק של אמת, כדי שקשה יהיה לטעון שזה לגמרי לא נכון.
תחת ההנחה הזאת, אין גורם מסביבנו שיהיה מוכן להתפרק מנשקו, בתמורה לסיוע. יש לזה גם הגיון פשוט, המחיר העתידי של להיות "חסר ישע" מול ישראל גדול מכל סיוע.
אני לא מכיר גורם "מדינתי" שנמצא בעימות, שהיה מוכן להתפרק מנשקו, שלא תחת איום ממשי בהשמדה (קרי, כניעה), למעט בסוגיות גרעיניות (לוב, אוקראינה, דרום אפריקה).
מלחמות אזרחים שונות, שם פעמים רבות הן מסתיימות בהסכמות למסור את הנשק לידי המדינה. מלחמת האזרחים בלבנון הסתיימה ב-1989 בהסכם טאיף בו הסכימו כל המליציות למסור את הנשק למדינה הלבנונית, ופרט לחזבאללה כולם עשו זאת (בנימוק שזה משרת את ההתנגדות לישראל). זה אפשר לחזבאללה להשתלט על לבנון והחליש את כל העדות האחרות.
ישראל דרשה את פרוז דרום לבנון, והחלטה 1701 הביאה כוח או"ם שהיה לכאורה אמור לוודא שאין התעצמות צבאית דרומית לליטני. אני לא יודע האם מישהו באמת חשב שזה יועיל, אבל מפתיע אותי שיש כאלו שמתאכזב שכוח האו"ם לא השיג את ייעודו. לא רק שאין לכוח האו"ם מנדט לאכוף זאת, המחשבה שחיילי מפיג'י יילחמו וייהרגו בעבור אינטרס ישראלי, נאיבית עד כדי מגוחכת.
לכן אני מניח שפרוז הרצועה יכול להיות בכוח בלבד, ורק בכוחה של ישראל. כדי לעשות זאת, צריך לעשות חומת מגן בעזה. בשביל הפרופורציה, באיו"ש זה לקח שנתיים עד שלוש, בתנאים נוחים בהרבה, ובשנת 1967 לקח כשלוש (כולל גרוש של אלפים לסיני וטיפול בשיטות אריק שרון, שקשה להניח שניתן להיום).
המשמעות כיבוש הרצועה, 4-5 שנים וכמה מאות הרוגים. האם זה מחיר כדאי, זה בהחלט נושא ראוי לדיון.
לכן, בראייתי, דרישה לפרוז הרצועה היא חרב פיפיות, דומה להצהרתו של אולמרט שהחזרת החטופים היא היעד של מלחמת לבנון.
זה כובל את חופש הפעולה של ישראל כי אחרי שהצהרת, אם לא עמדת אתה מצטייר כמתקפל אם במהלך לחימה אתה מוותר על הדרישה. בשגרה, אתה כבול בניהול מו"מ, כיוון שהיעד שהצבת אינו ניתן להשגה, ותמיד יוכלו לתקוף מימין את ראש הממשלה על כך.
אם נערב גורמים בינ"ל בסוגיה, בדרישה או ככוח אכיפה, נקבל את "בינאום הסכסוך". אמנם קיימים גורמים משמאל שסבורים שבינאום הסכסוך הוא פתרון, אבל אני סבור שהאינטרס הישראלי אינו כזה, ובודאי שהממשלה הנוכחית סבורה זאת. הגורם החזק, תמיד יעדיף מו"מ ישיר (אם בכלל), למה לוותר על היתרון?
כאשר תשמעו פוליטיקאי ישראלי מדבר על פרוז הרצועה, מבלי להסביר את המחיר, דעו שזוהי דמגוגיה במקרה הטוב, או רדידות במקרה הרע.
